מכתב לזאב אחי היקר

 

אני כותבת לך בתקווה שאי שם אתה עוד רואה כל מה שקורה פה על כדור-הארץ. אני יודעת שעוד ניפגש, כי אני לא מאמינה שזה יכול להיות אחרת. נולדנו להורים נהדרים, שנתנו לנו בתקופת חיינו הקצרים יחד איתם ילדות נפלאה.

היית בסך-הכל בן- 13, אני בת-11 ומורדי בן-9  כשנותרנו לבדנו להתמודד עם הגורל האכזר. עם אובדן ההורים, נשארנו לבדנו לדאוג אחד לשני ולהצליח להשאר בחיים שלושתנו. בעצם, אם לא היינו מקבלים את החינוך הנכון, לא היינו מצליחים לשרוד. הדרך היתה פרוצה לטוב ולרע. דיברנו יחד הרבה. היתה שימחה, היה עצב, היה רעב והיתה הרבה התמודדות.

אתה זאב, תמיד היית חוט השידרה שלנו, אפילו שלא תמיד היינו יחד, תמיד ידענו שיש אותך, האח הגדול. תמיד היינו גאים בך. בדרך שהלכת, בכוח שהיה בך לחשוב ולהתמודד עם כל הדברים שהחיים זמנו לנו.

בנית לך משפחה נהדרת. אישה טובה, מבינה ואוהבת, בנות נפלאות ומוכשרות, אמהות למופת ונשים טובות לבעלים - וזה הכל מהשורש שלך.

היית אומנם קשוח, דרשת דברים כי רצית את המושלם. אולי בזמנו זה היה קשה לסובבים אותך, אבל התוצאה הסופית נהדרת ומושלמת.

לאחרונה היית גאה, רגוע. הגעת לדבר שהרבה אנשים רוצים להגיע אליו - לשלוה ולנחלה. הנכדים היו בראש דאגתך.כמה אהבה נתת להם. הם יגדלו ולעולם לא ישכחו איזה סבא נפלא היית בשבילם.

היית אח למופת, חבר טוב, דאגן ואכפתי, בעצם כל מה שמחפשים באדם. אני מצטערת על כל אותם דברים שעברו עליך ולא הייתי איתך ולידך. חדרת לי לנשמה. המון זכרונות עולים וצפים על רצף הזמן: אהבה, שינאה, ידידות ושוב אהבה...  ואלה בעצם החיים. גלגל של התחלה וסוף. יש לי המון מה לכתוב והמילים לא יגמרו לעולם.

אחי היקר. לעולם ועד אכאב את הכאב שלא אוכל לתת לך יותר חיבוק ונשיקה, אבל תמיד תהיה בתוך נשמתי.

יש היום העצוב

יש מחר התקווה

יש אור החיים

ויש החושך הקר.

 

אחותך האוהבת -

חוה