ישראל לוסטיג
כתב נחמן
כניסת הגרמנים להונגריה, ולבודפשט עיר הולדתו, במלחמת העולם ה ־ 2 - קטעה את לימודיו ומהלך חייו הרגיל של הנער היהודי בן ה - 15 והטילה אותו, בין שאר המוני יהודי הונגריה, אל מחנות המוות והעבודה. נער רך - נמצא בתוך תוככי הרשע והאימה.
תחילה - בהונגריה עצמה, ואחר-כך, ברכבות שהובילו את עובדי המחנות - לגרמניה ופולין, אל מחנות ההשמדה, הידועים לשימצה ולדראון - אושוויץ דכאו ועוד. ישראל, אולי משום חוסן גופו ותושייתו - שרד בחיים עד תום המלחמה וכניסת האמריקאים. עם השחרור - נשאר עוד תקופת - מה בגרמניה בתקופת התוהו ובוהו. מדינה ללא חוק ומשטר בה שולט חוק הג׳ונגל ורצון החיים, וישראל מטלטל על הגלים העכורים ושט בהם.
כאשר חזר ישראל לבודפשט, אל ביתו, גילה כי אביו נשא אישה אחרת אשר ילדה לו בן קטן. ישראל אינו מוצא את מקומו ומחליט לעלות לארץ. לאחר זמן קצר מצטרף אל גרעין צעירים מחברי התנועה מהונגריה שבו היתה חברתו חווה ז״ל, רעייתו לעתיד. לאחר תקופה קצרה ב״אבוקה״ - עוברת החבורה ההונגרית לגבע, נקלטת בה והופכת לחלק מהקבוצה הוותיקה לצמיתות.כאן מקים ישראל את המשפחה עם חווה וכאן נולדים ילדיו: עדה, רן ומתי, ואח״כ נכדיו והמשפחה מתרחבת וצומחת.
ישראל משתלב בחברה ובעבודה ואט ־ אט מתרפאים,קמעא, פצעי חוויות השואה שנחרטו בו עמוקות.
העבודה במספוא, ברפת, בפלחה, בבקרה ולאחרונה בהסעת קשישים נזקקים - מיצבת אותו ומרגיעה את רוחו.
היו בישראל נטיות ליצירה אומנותית: משחק, צילום וכתיבה. ההומור המיוחד שלו, הומור הונגרי שהוא צירוף של סרקזם והיתול בא לביטוי ברשימותיו הקצרות והרבות שפורסמו בבטאוני התנועה ובעלון גבע עליהם נהג לחתום ״מוישלה״ ואח׳׳כ ״פאפא״.
הייתה בהן מעין הצלפה עצמית וביקורת עוקצנית על תופעות חיים ומעשים בסגנון מיוחד, בוטה משהו.
שנים רבות טיפל ישראל בקבוצות המתנדבים ששהו בגבע עד שהפך ל״מוסד". על אף משברים שונים שעברו עליו - התמיד בכך וקשרים ארוכי זמן נותרו לו עם רבים מהם לאחר ששבו לארצותיהם.
עם פטירתה של חווה ז׳׳ל הקים ישראל משפחה חדשה עם חנהל׳ה ונולד להם יוחנן, בן הזקונים. בשנים האחרונות גברו מיחושים שונים, וצפו ועלו בו גילויים, כנראה, מתקופת האימים של השואה. עד שהוכרע ונחטף באחת. דמותו הגדולה, המיוחדת והצבעונית נעלמה מנופה של גבע.
יהי זכרך ברוך
נחמן רז