הנצחה בקבוצת גבע

מתולדות חייה של לאה

לאה נולדה בשנת 1895 בעיירה זמחוב באוקראינה. הם היו 3 ילדים במשפחה. האח היחיד — מת עוד בילדותו. לאה התיתמה מאביה בעודה ילדה. אחרי מותו של אביה — האחריות להחזקת המשפחה חלה על אמה. מתוך כך — שאמה היתה עסוקה במסחר, בכדי לפרנס את 2 הבנות — התחנכה לאה אצל הסבתא, אשר פינקה אותה ביותר. הקו הזה של פינוק מצד אחד ויתמות (מאבא) מצד שני — בלט מאוד באופיה של לאה. בזמחוב של אז, כבר היתה מורגשת תנועה ציונית. לאה כשעלתה לארץ — ביחד עם אחותה הבכורה תמר בשנת 1913 — כבר ידעה עברית. המקום הראשון בארץ  היה עין־גנים. כעבור איזה זמן — אחותה תמר הצטרפה לקבוצת גן־שמואל ולאה עברה לגליל ועבדה בדגניה א׳; (היתה איזה זמן אצל דודה ביבנאל).

לפני גמר מלחמת־העולם הראשונה — היתה מהחברות הפעילות של קבוצת הפועלות במרחביה.

עם גמר מלחמת העולם הראשונה — התרופפה בריאותה של לאה והיא נאלצה לעזוב את העבודה החקלאית. היא למדה את המקצוע אחות־עיניים אצל פרופסור פייגנבום בירושלים. לאה היתה מהאחיות הראשונות של ״הדסה״ ובתור אחות עינים עבדה בטבריה, תל־אביב ועוד. ב־1923 הצטרפה לקבוצת גבע ובמשך עשרות בשנים התמידה בעבודה במסירות וגם הצליחה להקים משפחה מסועפת.

לזכרה

כתב חיים רוזן

עם פטירתה של לאה הסתלקה מאתנו אחת הדמויות המופלאות בדורנו, שבמשך כמעט יובל שנים עזרה בתקומת עם-ישראל ובנין ארץ ישראל. בשקט ובצנעה, במעשי יום-יום ושעה-שעה.

לאה הגיעה ארצה לפני 45 שנים, כמו רוב אנשי־העליה השניה מתוך דחיפה פנימית עמוקה, למרוד בחיי הניוון שבגולה, ולהצטרף ליוצרי חיים חדשים במולדת, בעבודת כפיים, מבלי לנצל את הזולת. היא באה עם אחותה הגדולה ממנה לעיו־גנים, ועל אף גילה הצעיר, הרגישה שהמקום אינו מתאים בשביל שאיפותיה ועברה לדגניה, בשנות קיומה הראשונות.

לאה...

כתבה חנה נחשון

עם פטירתה של לאה הסתלקה אחת הדמויות המיוחדות מתקופת ימי בראשית.

זוכרת אני אותה מראשית צעדינו בטיפול המשותף. אמהות ואבות צעירים שעדיין לא ידעו כיצד לגשת לטיפול וחינוך הילד. הכל כה סתום ומוזר ומחפשים באפלה את הדרך.

ולאה אחת המטפלות הראשונות בחדר התינוקות הראשון שלנו, באיזה בטחון ויד קלה היתה ניגשת לילד.

״כמו בן מלך אתה נראה עכשיו״ היתה נוהגת להגיד על תינוק שלא היה מצטיין בגופו ובמראהו, אלא שלאחר שרוחץ וחותל על ידה היה באמת נראה כ״בן מלך״.