ראובן לוין

 

נולד ברוסיה  5.04.1895

עלה לארץ

נטמן בגבע   20.02.1976

י"ט אדר תשל"ו

ראובן

כתב אליהו נחשון

 

בבואנו לגבע, שלש שנים לאחר הווסדה, מצאנו כמה חברים, שלצערנו כולם כבר הלכו לעולמם, שדברם נשמע בקבוצה ואשר על פיהם ישק דבר במשק ובחברה, ראובן היה אחד מהם.

אלא, שלאמיתו של דבר לא בדבורים נשמע ״קולו״. הוא היה בחינת פוסק אחרון בכל ה­נוגע לעניני החקלאות באותה תקופה. כבן כפר במוצאו — מקובל היה כרגיל ובקי בכל מה שנוגע לעניני החקלאות, ודעתו היא שהיתה ה­קובעת. הוא לא היה בין הדברנים ובעלי התריסין מראשוני גבע — אך במעשה היה בין הראשונים במערכה. הוא שהביא וקנה את הפרות הראשונות, את הפרדות הראשונות, הוא הקובע את דרכי העבודה בפלחה. בקיצור — על פיו ישק המשק החקלאי. ואכן כוחו היה במעשי־ידיו. היתה לו יד בטוחה בזריעה, שב­חלקה התבצעה בידים ממש. תלם שמתח היה מתוח כמיתר. הבהמות נכנעו לו כבמטה קסם וכל אשר עשה — היה קב ונקי.

סבא

 

גו זקוף, ראש שיבה, חיוך על הפנים — כך נזכור את סבא.

ודמות זאת תלוונו בכל אשר נלך:

— בלכתנו לדוג — בלוי אשר למדנו מסבא לפרטי פרטיו — החל מהכנת החכה וכלה באכילת הדג.

— בטיולים בסביבת גבע — ניזכר בסיורים הארוכים עם סבא לגילוי קיני צרעות, כשב­ידו כד עם תה ממותק — צידה לדרך.

— בקציר העומר — יחסר לנו בראש הקוצ­רים, בחולצה לבנה, סבא עם החרמש, קוצר בתנועות קצובות ומדודות, לא מניף את ה­חרמש לגובה, אלא קרוב לאדמה, בחגיגיות ובהתמדה.

— במוצאי שבת, בהתאסף המשפחה — סבא במקום קבוע על הספה, מברך בכל מאורע משפחתי ונהנה מכל המהומה שמקימים הנכ­דים והנינים.

— במכוורת — הריח המיוחד של עשן ודונג, ריח שדבק בסבא — הדבש, שלמדנו מסבא לזהות את הצמח ממנו נעשה, לפי טעמו, וני­זכר גם בימים רחוקים יותר כאשר סביבת ה­מכוורת שימשה גינה משפחתית לגידול חמ­ניות, בוטנים, פרג ותירס מתוק.

בפרטים אלה וברבים אחרים הקשורים לגבע ולמשפחה, נזכור את סבא — כי הוא חלק מ­המקום הזה.

 

ורד

קטעים מזיכרונותיו של ראובן

 

***

...הדרך היתה קשה וגם ארוכה (כי הכביש טרם היה) ולכן הגענו בלילה למטולה. לנו במטולה במלון ואח״כ הופיעה הצעה שנת­ייצב שני פועלים לתל־חי. רוב הפועלים נשארו במטולה לנטוע עצי אקליפטוס. תל חי של אז היתה חצר סגורה. את האדמה עבדו פעם אכרי מטולה ואח״כ יק״א מכרה את זה ליהודי מחו״ל. השאלה היתה שהאדמה תעובד ע״י יהו­דים. אני ועוד פועל אחד חריט ז״ל היינו ה­שניים שהלכו לתל־חי. כל החורף היינו שנינו בחצר הזאת. היו לנו שני זוגות פרדות וציוד לזה. זקן ממטולה ששמו היה פיין, (הסבא של מפקד חיל האויר של עכשיו) היה יורד ממטולה בימים יפים ומלמד אותנו לזרוע ביד ועוד עבודות חקלאיות. כמו׳׳כ בימים שאי אפשר היה לחרוש נטענו שתילי אקליפטוס במקו­מות נמוכים.