סאבו שלי

כשאני חושבת עלייך עולה לי תמונה של שנינו יושבים על מדרגות הבית הישן שלכם, מעל רחלה ויואב ומפצחים משהו טעים שמשתנה לפי העונה, או תמונה שבה אנחנו מתגנבים לענבים הקופצים של דניאל רז בשעת צהריים כשכולם ישנים, ולוקחים קצת רק בשביל לטעום.

או תמונה שלי ושלך משחקים טאקי, או תמונה מצחיקה שלך עומד מעל סיר אדים עם מגבת על הפנים, או טיול שלנו לגלבוע או לגבעת המורה. או סתם שיחה כייפית איתך.

כל חייך היית פעיל, אכפתי, אוהב אדם ואת החיים, נוסע באופניים, יוצא להליכות עם טרנזיסטור קטן ביד, מעורה בכל הפרטים לגבי החיים שלנו, תמיד שואל ומתעניין.

בשנים האחרונות מאז שגילית שיש לך סרטן, העצב לאט לאט הביס אותך וויתרת על הריבות והזיתים והטיולים וגם קצת על שמחת החיים.

ואני השתדלתי להזכיר לעצמי מי אתה ומה היית בחייך וכמה אתה איש מדהים שברוחו כבר עזב אותי אבל פיזית עוד נמצא פה.

רציתי להגיד לך תודה גדולה על אלפי זכרונות מדהימים וטעמים מיוחדים וילדות ובגרות שהיו נראים אחרת לגמרי אם לא היית.

אתה איש מיוחד שכל חיי התגאיתי בו וכל חיי אתגאה.

תודה על מיליון רגעים מדהימים בחברתך, תודה שהיית סופר סבא שאפשר לעשות איתו הכול תמיד גם כשכולם ישנו בצהריים.

לעד תישאר לי בלב ובזיכרונות בדיוק ככה.

אוהבת אותך מאוד ותמיד ותודה שחיכית לחיבוק ונשיקה אחרונים.

 

יסמין