הנצחה בקבוצת גבע

דברים על הקבר

חיה'לה, חוליה בשרשרת, סלע מסלעי המקום, מאלו אשר אי־שם, אי-אז, לאורך כל הדרך, רבדים רבדים, נוצרו מאותו חומר המעורר פליאה. ששלובים בו חכמה, חריצות, נאמנות, התמדה ואיכפתיות. דבקות בענין שעוסקים בו ומסירות ללא סייג - אדם וביתו אחד הם.

חיה'לה ־ שלא חלו בה תמורות הזמן ־ בפינתה במטבח ־ יום יום, ללא ליאות. הדייסה החמה בבוקר, הביצים המבושלות בסל מן הלול, לאסוף את כל שנשאר, לנצל מה שאפשר ולא לבזבז חלילה.

חיה'לה ששומרת בנאמנות על מפות לבנות בארוחת הבוקר של שבת, שרבה בחרוף נפש עם האקונום על תוספות מיוחדות לילדים ושומרת שאף בית ילדים לא יקופח ויקבל את מנתו. ידיה כבר כאילו יודעות את העבודה מעצמן ותנועותיה בטוחות.

יושבת בארוחת הבוקר - שותה את הקפה שלה - ספל על גבי ספל כשצחוקים וסיפורים עולים משולחנה.

אוהבת סרטים ואינה מחמיצה אף אחד. אוהבת מוסיקה קלאסית וספרים.

שופעת שיחות מאירועי המקום, או על תכניות מעניינות בטלביזיה ומתגלגלת מצחוק עד דמעות, כשהיא מתארת דמויות ומצבים מגוחכים בהומור ובלשון ציורית.

למרות גילה ומצב בריאותה, אינה יכולה לתאר לעצמה ולהסכים לחיים שאין בהם עבודה, שאין בהם מעשה ותועלת, פינה שאליה יש להשכים בבוקר ולעשות בה את הנחוץ והמועיל.

נעלמה לה מנופנו ממש בחטף. לא נראנה יותר צועדת צעדה האיטי במעלה הכביש לעבודת יומה, או יושבת עם ערב על הספסל ונהנית מרוח ערב קרירה. לא נשמע מפיה ספורים וזכרונות כשחוש ההומור שלה מלווה אותם.

כך אנו נפרדים מהם אחד אחד, ואני מרגישה ויודעת שאם יש כאן בבית הזה משהו יציב ובטוח, יסוד איתן וחזק ־ הרי שהוא בא לנו מהם ־ אנשי בראשית.

יהי זכרה ברוך.

רחל רז

אחרי מות . . .

כתב שמואליק

ביום רביעי י"ג אלול תשמ"ב 1.9.82 לויתי את חיה לכירורגית ערה ונושמת. כעבור כשעתיים חזרה כגופה קרה ודוממת. כך החזירה חיה את נשמתה הטהורה לבוראה והיא כבת 78 לחייה.

עברני הלם ואלם, יגון ודוי. אך שכול וחלל נשאר בי לעד.

אילו חיה היתה רואה

אילו חיה היתה שומעת

אילו חיה היתה יודעת את אשר אני עומד להעלות על הכתב ודאי שהיתה מתקוממת בכל עוזה. משום שמעשה זה נוגד היה את אופיה וישותה. שכן סלדה חיה מראוותנות, נרתעה מהתבלטות ולא סבלה העמדת פנים, גנבת דעת וזיוף בכל דרגה שהיא. רגישה ואצילת נפש היתה וכל הליכותיה נועם.