רינה

מגיעה לַסביונית בבוקר,

תמיד - בּמאור פָּנים,

הן לא יסגירו את הלילה שעבר,

או מה שיש בַּלב, בִּפְנים.

עיניה מחייכות ומוקירות

את היום אשר עתיד לִקְרוֹת.

חרוצה כמו נמלה

וִידֵי זהב לה:

כל עבודה מוקפדת, כּהרגל -

הכל - צריך להיות ב"דַגֵל"!

לא מפונקת, לא מתאוננת,

חורקת שינים, לא מוותרת,

סובלת בשקט, באיפוק,

ובלבד - שתשתתף בכל פעילות ועיסוק.

תמיד מתעניינת, סקרנית וּמרוצָה.

"מה יהיה לנו מחר?" לדעת רוצה

"יש פעילות אחה"צ בסביון?" .....

אל הבְּרִיוֹת תמיד חביבה

וכולם - משיבים לה אהבה.

רינה, אנו ניחמים, כי נגאלת מייסוריך.

נוחי בשלום על משכבך!

את מאד חסרה בַּסביונית,

וּכבר מתגעגעים אליך!

בליבנו תישארי תמיד!

נטע, רינת וחבריך בסביונית