אחי הצעיר יואב
כתב יורם
כשנולד יואב, המשפחה מנתה שלושה ילדים: אני בן שמונה, לליק בת ארבע ויואב התינוק.ארבע שנים בין כל ילד. כשיואב גדל, התחלנו להיות יותר שמחים. ככה, היינו משתעשעים: מלחמת כרים, משחקים... ההורים לא היו נוכחים בחיינו הצעירים: נחשון עבד ברפת מארבע בבוקר עד שמונה בערב. חנה עבדה (בהתחלה) בגן הירק שבואדי סידר.
יואב היה ילד שהכל מעניין אותו. התעניין בכל. רצה לדעת. שאל למה ומדוע, ואיך הכל מסתדר. הסקרנות של יואב ליוותה אותו לכל אורך חייו. הראש שלו הכיל אינפורמציה אדירה. זה היה אחד המאפיינים הבולטים ביואב. מה שעניין אותו - הוא למד, חקר לעומק, ידע וזכר! יואב ניחן בזיכרון מצויין! יחד עם זאת, לא התפאר בידע שלו. יואב מאד דמה לנחשון, שהידע, ההתעניינות והזיכרון הפנומנלי שלו - היו בעלי שם, עד סוף חייו!
ידוע ומוכר הסיפור, שיום אחד, גירד ליואב בכתף. אמא גירדה לו בכתף השנייה. יואב אמר: "אמא, גרדי לי בצד גבעת המורה, לא בצד הגלבוע".
בכיתה א' או ב' כינו את יואב 'סבא', כי היה גדול מילדי גילו. "ווֹחְצֵ'ה" היה הכינוי שלו. לא יודע משמעות הכינוי ומי הדביק לו. יום אחד - אני זוכר את זה מצויין - אני שומע מאחת הכיתות, קול נפלא. אילנה רובינא למדה אז בגבע. אני נכנס, רואה אותה ואת יואב שרים יחד, עושים חזרה. לפתע, התגלה לו - שהשירה היא נכס, שהולכת איתו יחד. והוא התפתח עם השירה. השירה הכניסה ביואב רוח חדשה. הוא אהב מאוד לשיר ולהישמע בשירתו. מאוחר יותר, השתתף במקהלת הקיבוצים, עד שהוציאו אותו "אתה שר חזק מדי, ומאפיל על כל השאר"...
העיסוק בשירה, לא הפריע לו בניהול הדיר, בריכוז המשק, בגיזברות ובשאר התפקידים בהם נשא. יואב קיבל על עצמו המון תפקידים, וביצע אותם מצויין! כל מה שעשה - הצליח! הוא עבד בחריצות ונודע בכל השטחים ואהב את העבודות בהן עסק. בכל מקום שעבד תמיד נשארו עקבותיו. יואב היה קשור עם אנשים מחוץ לגבע והמון אנשים הכירו אותו. אחד השיאים שלו - ניהול הקואופרטיב בעמק חרוד. שנים רבות היו ויכוחים על העברת הקואופרטיב אל מעבר לכביש. הדבר הראשון שביצע היה - העברת הקואופרטיב. בכלל ומעולם לא היו לו טענות, לא התאונן על דבר כלשהו או על כאבים: יואב היה אדם פשוט. אהב לאכול אהב את החיים ורצה לחיות, לעשות כל מה שאפשר. לא למהר, להיות ולחיות את הרגע. השירה נתנה לו משהו פנימי שחייב אותו להוציאו החוצה.
שמונה שנים הבדל בינינו. לא היו לנו יחסים משהו שקשורים בחיים עצמם. היחסים בינינו כל הזמן היו טובים אבל פושרים. עולמנו היה שונה לגמרי. היינו מאד שונים. יואב היה קורא הרבה! מעורב עם בני השכבה והכיתה שלו. היה נפגש הרבה עם אבא. הם אהבו מאד לדבר האחד עם השני. אבא ידע טוב מאד היסטוריה, גאוגרפיה, והשכלתו היתה מאד רחבה. שניהם היו יוצאים לטייל יחד בסביבה שלנו. אבא מאד אהב את יואב! ויואב היה נטוע במשפחה חזק מאד!
אני קראתי לו נחשון. יואב כבר קרא לו אבא. אני בכלל לא הייתי בחדר. בגיל ארבע עשרה בערך גמרתי את הלימודים. הייתי עסוק בעבודה, המון שעות יום ולילה, שבתות וחגים, ולאחר העבודה - הטיפול בסוסים. יואב תמיד היה אומר לי לא בכעס "שמע, אתה עובד קצת יותר מדי".
יואב לא התעניין במיוחד בסוסים, למשל בתור מרכז משק, עניין אותו יותר הנוי. בשיחות שניקרו בינינו היה משתף אותי בענייניו באופן קורקטי. בשנים האחרונות כל יום היה בא אלי לראות את הגינה ואת הסביבה של הבית. אני לא זוכר התכנסויות משפחתיות. מעט מאד היינו נפגשים בחדר ההורים. צילומים יש לנו, טובים דווקא. לעיתים בחגים היינו נוסעים לסבתא וסבא גוריון.
במשך השנים יואב מאד דאג ללליק שחלתה והיה נוסע הרבה אליהם לבקר אותה. כשעבד בחוץ התאפשר לו לשלב ביקורים בנסיעותיו.
אצל יואב לא היה דבר כזה לעשות כלום! תמיד הספיק לעשות הכל והרבה, ללמוד כמויות עצומות של חומר ולעבוד! הוא גם כתב ספר הסטוריה. מעולם לא תפסת אותו בבהלה או בלחץ. תמיד - ברוגע ובקור רוח. לא ראית אותו אף פעם כועס או צועק. יואב תמיד היה קר רוח. לא רגשן. לא היה אדם שמתפעל או יוצא מגידרו. באסיפות היה מדבר רק מה שצריך. היה מאד דעתן וענייני.
יואב היה נכס רציני מאד לחברה. הוא חסר – כמו אחרים - מאירקה אלוני ,מיכה אפרתי, גדעון גלילי, נחמן רז - חברי הקבוצה הזאת מאד מאד חסרים בגבע.
שנים רבות המחלה של יואב נמשכה. ולמרות זאת - עבד מלא! לא התייאש. המחלה לא דיכאה אותו. הוא התנהג מולה - כאילו המחלה לא קיימת. קיבל את החיים כמות שהם. לא רצה בשום אופן למות עד הרגע האחרון. ביומו האחרון, עירית גוריון שרה לו באוזן והוא שר איתה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
יורם נחשון.