הספד. פרידה מאבא
כתב מיכאל
אבא שלי היה שורד. נולד ב 1927 למשפחה חרדית גדולה. הם חיו בכפר קטן ועני ברומניה.
אביו היה סוחר סוסים.
בילדותו, בשנת 1940 פרץ הצבא ההונגרי לאזור בו התגורר, היכו והשפילו יהודים.
אבא זכר מתקופה זו רעב ומחסור.
פסח שנת 1944. אבא בן 17, נשלח עם משפחתו למחנה ריכוז ברומניה.
אבא עבר שישה מחנות ריכוז ברומניה, פולין וגרמניה: דְרַאגוֹמִירְשְט, אַווּשְוִיץ, בוכנוואלד, דוֹרָה,
הֵרְצוּנְגֵן ואֵרְלִיך. בכולם סבל רעב, צמא וכינים. והגרוע מכל - איבד את סבו, אביו, אימו ושבעה אחיו ואחיותיו.
ב 1948 והוא בן 21, עלה לישראל דרך קפריסין. ברבות השנים, פגש את אמא, ויחד הקימו משפחה.
נולדנו ארבעה בנים אחים. מאיתנו נולדו לדוד ואסתר שישה נכדים ונכדות.
אבא עבד קשה כל חייו. למד טבחות, עבד כטבח באניות סוחר, לימד טבחות ב'תדמור',
עבד כטבח במלון 'דן כרמל', כטבח במטבח גבע, ולאחר מכן כחרט במפעל 'בקרה'. שם עבד, עד שתש כוחו.
אבא לא שכח לעולם מאין הגיע ומה עבר בדרכו ארצה. הוא דאג להזכיר לנו זאת בדרכו.
אבא ואמא שניהם, לפני ואחרי שנפגשו, חוו את התפתחות המדינה ועברו את כל מלחמות ישראל.
בשנת 1975 עברנו כולנו לקיבוץ גבע.
אחד הדברים המדהימים באבא: למרות דרך החתחתים שעבר, היה חזק ובריא.
באותה מידה גם חרד לבריאותו.
לא קל היה לראות את השלבים שעבר אבא. מאדם חזק וחיוני, אשר חי תקופת חיים ארוכה של בנייה, התפתחות וצמיחה - עד הלום, לתקופת דעיכה והתפוגגות כהרף עין.
אבל - אנחנו ממשיכי דרכך, אבא. ננצור אותך בליבנו, ונזכור אותך בתקופות היפות שלך.
אבא דאגן, מתחשב בנו ובזולת, שקט ונחבא אל הכלים, יפה בדרכך ואוהב ללא גבולות.
כמו גם את המאכלים המיוחדים שהכנת, ואת הגינה שכה אהבת לטפח.
אתמול עזבת אותנו, ואתה בן שמונים ותשע.
תודה לך אבא על השנים המשותפות.
ואתם, אנשים יקרים, שהגעתם היום לחלוק לאבא כבוד אחרון ולנו כבוד גדול,
אני רוצה לומר תודה מקרב לב ובאהבה רבה.
מייקל
* נכתב להלוויה