ליום השלושים

כתב מייקל

זהו, אבא. עברו שלושים ימים שאתה לא איתנו.

התמונה האחרונה שלך שוכב שם במיטתך חסר חיים, עדיין תקועה לי בראש.

אבל מה אני מתלונן? בוא נדבר עליך, איזה איש היית.

אוהב אנשים, אבל לא סומך על אף אחד. בריא כמו שור, אבל בולע כדורים כאילו אין מחר. בעל דיעה בכל נושא ומחשבה חדה, אבל מטשטש אותה תוך לגימת איזה ערק טוב. ואם בטיפה המרה עסקינן, בוא נדבר על זה רגע...בצעירותך היה לך סטייל: היית חוזר מהעבודה, פותח את דלת הקסמים עם המַראָה במזנון, שהראתה כֶּפֶל בקבוקים ממה שיש באמת. ואז היית נותן בראש לאיזה משקה איכותי. ומהנקודה הזאת אין לי יותר זיכרון... וכנראה שגם לך אין.

אבל בערוב ימיך, כשמדפי הזיכרון הטריים יותר החלו לפנות את מקומם למדפים 'ההם', נהיית פחות בררן, עישנת סיגריות 'אירופה'. רבאק, אני בתור ילד כבר ידעתי שזו זבל של סיגריה.

אבא אהבנו אותך בילדותנו, היית שם בשבילנו. אבל, כשהתבגרנו נעלמת איפשהו, לא באמת ידעת איך להתמודד עם הבעיות שצצו בגיל ההתבגרות. ובכלל, לא האמנת שבן אדם צריך לנווט את חייו, אלא יותר לזרום ולא לעשות גלים.

אוי, איך אהבנו לרדת עליך, כשגילינו שאתה לא הגיבור שחשבנו כילדים. ואתה - ספגת הכל באהבה אין קץ. ועם אישה כזאת דומיננטית כמו אסתר, ידעת את מקומך בבית חביבי. המילה האחרונה שלך יא גבר "כן אשתי היקרה."

אבל מי אנחנו שנלין? התפספסו לך הנעורים לגמרי. במחי רכבת הפכת מילד מוקף משפחה לאדם בודד. וכשגדלים כך, מגדלים שפם. ובתמונות- מושיטים רגל קדימה להעצמת הגבריות.

בגלל שסבלת צמא משך תקופות ארוכות במחנות, לא היינו יוצאים מהבית בלי שני ג'ריקנים מים. אמא שימחה אותך, כשהיתה לוגמת מהמים. אתה היית מאושר, ושולח אלינו מבט תוכחה.

היית טבח מעולה! היו לך סט סכינים שהחזיק כמה עשורים טובים. אפילו אצלי יש שתיים עם האות N חרוטה באנגלית על ידית האחיזה. שעות היית יושב ומשחיז אותם ביד על אבן שמן, עד שהיית יכול לחתוך שׂערה לאורכה.

איזו סבלנות היתה לך, מיוחדת במינה! כשהתקלקלה הטלויזיה הראשונה שלנו 'זניט', כמעט שעתיים סובבת את הכפתור לכיוון התחנות, בתקווה שיתפס משהו. כולנו התייאשנו, אבל אתה המשכת. ובוא נודה על האמת: חוש טכני לא היה הצד החזק שלך, אבל התגברת גם עליו באותה נחישות.

והגינה שלך אבא, תמיד היתה ירוקה ומשגשגת. הצלחת לגדל נענע ופלפלים מהמשובחים ביותר! היית מזקק מהם את השמן החריף שלך - - טיפה ממנו היתה מסוגלת להשמיד את האַמֶבָּה החסינה ביותר. גם אותו מיונז חריף מפורסם מעשה ידיך, העברת לאמא את נוסחת הייצור הסודית שלו, והיא לא מביישת את המורשת!

אחד הזיכרונות שהכי מחוברים מילדותי איתך, הוא ערב ראש השנה הנוצרי. לקחתם אותנו לכרמל על יד מלון 'דן כרמל', לשמוע את צפירת האניות בחצות. הבאת לנו סירות מלאות קרם שוקולד, אותן אכלנו, תוך נסיון נואש לשמור על חום גופנו בקור דצמבר. אבא, גם אני לקחתי לשם את הילדים שלי מספר פעמים בראש השנה, וגם הם נואשו מהקור. גם היום, שנים אחרי, אם תקשיב היטב, תשמע את שיניהם נוקשות... אבל תשמע - אסתר מכינה את העוגיות האלה יותר טוב ממך, מה לעשות?!

אז אבא לסיכום - קנינו לך על חשבון גבע, מצבה יפה וגדולה להתפאר, שַיִש חֵבְרוֹן מסותת בקפידה. אל תנסה להזיז אותה, כי לא תצליח. או ש - - תצא מהצד, או שתקרא לשחר עם השוּפֶל....

אנחנו לא נשכח אותך! נטפח את הגינה סביב, ונבוא לבקר מדי פעם.

באהבה, מייקל