דוד
דוד היה איש צנוע, שקט עם לב גדול, איש מעשה ו.. ניצול שואה.
לעיתים ברגעים קרובים ממש בשעה שהיה מקלף תפוחי אדמה לארוחה היה יכול לספר איך הוא כילד קטן במחנה עבודה בקור מקפיא היה מקלף תפוחי אדמה וניזון מהקליפות.
בעולם המטורף ההוא הוא איבד את רב בני משפחתו.
ומאז בכל יום ומידי יום הוא היה שם איתם בזיכרונות ופה אתנו .
עוד אני זוכרת איך תפסנו אותו ברגע נדיר שבו הכין ממליגה.
הכניס לתנור מידות מדויקות שמדד בעין, ערבב והכין את הממליגה הטובה בעולם חמה ומנחמת.
אבל אלו היו רגעים נדירים כי למרות כשרונו הרב המטבח היה שייך לאסתר. הוא היה הסושף שלה והיא היתה השפית שלו, היא היתה כל עולמו.
היה לו עוד תחביב לטפל בגינה הקטנטנה שלו, היה קשוב לכל צמח וצמח קשב רב ונותן לו את כל צרכיו, והצמחים הוא מחזירים לו תודה בחזרה. כשדוד היה נכנס לגינה הצמחים הקיפו אותו באהבה והוא נבלע בתוכם כמו שהלך בתוך יער סבוך.
דוד היה מסור למשפחתו, אהב והתגאה בה מאוד, איך אני יודעת?? כי ראיתי את האהבה הזו בעיניים הכחולות והטובות שלו.
וכשהוא היה צריך לעבור לבית אבות הוא קיבל את הדין, הוא מת בשלוה, יכול היה סוף סוף לנוח ולהתאחד עם משפחתו שבשמיים. נסגר מעגל.
למרות התופת שעבר הוא ואסתר גידלו משפחה לתפארת בנים ונכדים ונכדות מקסימים הוא ניצח ואנחנו זכינו באבא ובסבא שכזה.
יהיה זכרו ברוך
מיכל