הנצחה בקבוצת גבע

 קורות-חיים

27.10.65 - כתשעה ירחים אחרי חתונתם, באה לעולם לאורי ובינה תינוקת אדמונית פעוטה (2.5 ק״ג -משקלה) ונקרא שמה גליה.

1965 - 1980  גליה מטפסת שלבים במערכת החינוך הקבוצית. מגנון לגן-אורנים, כתות ב׳-ו׳ בביה״ס בגבע.

בכתה ז׳ עוברת ללמוד בביה״ס המשותף בעין־חרוד . ובסוף כתה י״ב מסיימת את הלמודים במגמה הביולוגית.

יוצאת להדרכה לשנת-שרות חלקית , בהדרכה ב״נוער העובד״ ברמת השרון 

 1984-   מתגייסת לצ.ה.ל עוברת קורס מדריכות חי״ר ומשרתת בבסיס הדרכה בשטחים כמדריכת מרגמות.

1986 -  גליה משתחררת וחוזרת לגבע לתקופה של כ-9 חדשים, משתלבת בעבודה ב״שקדיה״.

יוצאת לשנת-חופש - עובדת בירושלים כמדריכת נוער חו״ל.

1987 - גליה מפליגה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עובדת בחנות בגדים במנהטן, רוכשת ידידים ושפה, מטיילת ומנצלת היטב את הזמן. ממשיכה ליפן למספר חדשים וגם צוברת חוויות רבות.

1988 - גליה שבה ארצה. משלימה בגרות בסמינר הקבוצים בתל־אביב. גליה פוגשת את רוני וגם מתחילה בלמודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב.

1989 - גליה ורוני נישאים בגבע. ממשיכים לגור בתל-אביב וגליה ממשיכה בלמודים.

גליה נפרדת מרוני.

מסיימת למודי תואר בעבודה סוציאלית.

1992 - מופיעים סימני מחלת המלנומה,  גליה עוברת תקופה קשה של טיפולים וניתוחים - נלחמת ומנצחת.

1993 - גליה מתחילה לעבוד ב״אמן" - חברה לייעוץ ארגוני.

משקיעה הרבה בעבודה ומתקדמת עד לעמדה בכירה של יועצת ארגונית.

חמש שנות בריאות - לפי הגדרתה. רוכשת הרבה חברים בתל-אביב. מטיילת בארץ ובעולם.

1998 - המלנומה חוזרת, והפעם בגדול, גליה, אחרי ברורים רבים מטופלת בבי״ח ״בילינסון" במחלקה האונקולוגית. נלחמת בכל כוחותיה, נשארת אופטימית ונחושה לנצח, אך המחלה קשה ממנה.

25.2.99 - גליה נפרדת מעולמנו לתמיד.

 גליה, גליה שלי

עכשיו את כבר מרשה לי לקרא לך בכל שמות־החיבה הכי בסיסיים.

עכשיו כבר מותר לי להציץ למכתבים שכתבת לסבתא, או לחטט במעטפת התמונות הרבות, שלא סדרת באלבום - כי, כידוע, את לא אוהבת להצטלם.

עכשיו את כבר נחה ממלחמותיך הרבות.

מימי הגן הרחוקים כבר היו לך דעות עצמאיות, מקוריות ושלך בלבד, ולכן לא היו לך חיים קלים.

עכשיו, כשאני קוראת את מה שהשארת לנו, אני מגלה מחדש את כושר הביטוי והניתוח הנדירים, שבהם נחנת, ומזהה גם הרבה לבטים ומצוקות, שלהם לא תמיד הייתי מודעת.

גליה שלי, נסיבות המחלה הארורה הביאו אותנו לקרבה ואינטימיות, שלא חווינו שנים רבות.

בתקופה קשה זו גיליתי את האומץ, העקשנות והנחישות, שבהם לחמת, הן במחלה והן על הזכות לשמור על איכות חייך, על אסתטיות בכל מחיר ועל חזות, שמשדרת ״הכל אצלי בסדר״, שרק לא ירחמו.

גליה שלי, המשפטים האחרונים שלך התחננו ״אמא תעזרי לי״...

 וידי ריקות.

אוהבת, אוהבת, אוהבת אותך

אמא

'פרינסיפטה' 

כתבה תמי

גליה, הכי אהבת באגדה הקולנועית ׳החיים יפים׳, כשפרינסיפטה נופלת מהאסם היישר לזרועותיו של פרינספטו ־ רוברטו בניני - בחווה קסומה בתוך נופה הכפרי של טוסקנה, שם טיילת עם אבירם.

זה לא מרפה - גליה, הממודרת לא היתה אוהבת שניגע בחפציה, שנדפיס לזכרה ׳חוברת שמאלץ׳ ושנערוך לכבודה ערב זיכרון. בטח כבר ׳סימנה׳ אותנו.

כמה אהבנו שתינו ׳לרדת׳ בכיף ובלי חשבון על כולם. כשנולדה בגבע, ב־27.10.65, הייתי בת ארבע-עשרה, דודה גאה לתינוקת ג׳ינג׳ית מיוחדת. היתה ביננו קירבה רבה, האהבה לסרטים חיברה, לרוב קבענו בסינמטק ברחוב שפרינצק, ואחר־כך היא בחרה את בית הקפה.