על אמי תקווה
כתבה תמי
אמי מפזמת שיר ילדים ישן לנכדתה הקטנה מיכל:
״פרשה אווזה שתי הכנפים - הציתה אש על הכיריים״
בשקט בשקט בקול ניחר ־ בשארית כוחותיה.
תקוה,
קראו לה הוריה ־ שם עם משמעות. כך קראו צפורה ונחום מלכימן אנשי העלייה השניה לילדתם הבכורה שנולדה כאן. צברית ראשונה, היא היתה תקוותם. שורשית, סמלית, גדלה עם הארץ. קורות חייה - תולדותיה. חסרת כל יצר התבלטות. שקטה וצנועה (אם ידעתי את סיפור חייה התביישתי להתגאות). חרוצה – העבודה כלי הביטוי שלה.
בלול במקום עבודתה בבית האימון לאפרוחים לא היה סוף לשום דבר. השעון הוא השמש. היא מלווה במסירות כל מחזור אפרוחים עד שבגר. מדי ערב יורדת ללול להפעיל את החימום ולערוך ביקורת. בחדר ההורים מדי יום חמישי אחה"צ - נקיון. בערב אפיית עוגת השבת בסיר פלא על גבי פתיליה תוך זימזום חרישי של שירים פנימיים. היא היתה גוף ראשון לא רבים. בת מושב - חברת קיבוץ.
באמת צברית מוזרה, ללא מכנסיים קצרים וללא סנדלים. לשחות לא ידעה מילדותה. בקיץ החם ("אש בחוץ") מעולם לא העזה לטבול בבריכה, להחשף. אשה מופנמת וסגורה.
אמא ז״ל היתה אשה טובה ומסורה, אמא איכפתניקית. הלך לה בקושי רב לסרוג. סרגה לדני במשך כמה עונות סוודר בצבע כחול עם רוכסן, סוודר מקסים.
מוכנה לצאת מגדרה באופן חד-פעמי. בפורים (מסיבה לכל הקיבוץ בחדר- האוכל). אמא התחפשה לתימניה אתנו עם הבנות.
בת מושב ־
חיי חברה, חברות, לא תאמו אותה. רק בדלת אמותיה חשה נינוחה. אסיפות, ועדות, מסיבות, פטפוטי סרק עם חברות - בניגוד לה. לא הביעה דעות חינוכיות עם המורה או המטפלת. שנאה לבקש משהו לעצמה, היתה נבוכה. גנדרנית לא היתה, מעולם לא ניסתה למצוא-חן. העברית שבפיה צחה, חדת־לשון ועין. עולמה הפנימי שמור לה בלבד. בשנות מחלתה נתנה לחברות דריסת־רגל בתוכה. כך נודע שהיתה. חברה טובה, בעלת טעם ורגישה.
העוגיות הפריכות והמתוקות שאפתה במאמץ ליווני כל חיי והיו לשם-דבר במשפחה ובקרב חברי וילדי. שעות ארוכות עמלה עליהן. וכך כפעם בחודש מלוא הקופסא שנה אחר שנה.
סוף תמוז.
בבי"ח, עצב של השלמה בעיניים. היא יודעת שאין דרך חזרה מן המטה הארורה.
מסע ההלוויה, דרך אחרונה, מנגד הכפר שלה, מחוז ילדותה ־ נוף שלו של צהרי־קיץ, "גיהנום בחוץ" (כלשונה).
בבית העלמין, בקיבוץ, מול המושב. הבחורים ממהרים במלאכתם, האדמה נערמת על הארון. תקוה היתה לתל קטן, קבר נוסף.
אמא,
היית כה אמיצה וגאה.
מה חבל שכה סבלת והכל לעצמך שמרת.
בתך תמי