לאבא

כתבה רחל

אבא! לכתוב עליך... אתה, שידעת להספיד כל אחד, אתה, שידעת לתת ציון וכבוד אחרון למתינו בפינת העתון, והנה, נתיתםהעתון, ולא נותר לי אלא לכתוב עליך...  

רק לפני כמה שבועות פנה אליו חבר בחיוך על פניו: ״תפסיק לכתוב עלינו, ואז נפסיק למות!״. כן, אבא את שלו סיים...

אבל עוד לא גמר הכל, עוד עבודה רבה היתה לפניו! כאשר ביקשנו אותו לחזור כבר הביתה היתה תשובתו  ״איר אני יכול? יש לי עוד כל־כך הרבה מה לעשות, עוד רבה העבודה המחכה לי!״ בכל כינוס או פגישה ידע לנאום, להשתתף בויכוח, להביע דעה.אך בבית לא הירבה לדבר, וידענו כי כל רגע פנאי היה נפנה אל העתונים והחוברות למיניהם כי הרי צריך היה לקרוא בהם מא' עד ת' לכן לא תמיד ידענו את הנעשה בד׳ אמותיו.

וזכור לי מקרה שעלבו בנו עלבון קשה. אך אבא, כשם שהיה בריא וחסון בגופו, כן היתה גם נשמתו! הרחיק כל דבר מדכא מלבו, והסיר כל מכשול מדרכו כדי לא להפריעו בפעולותיו, להקים מפעלים נעלים ולבצע עבודות רבות והשובות. כמה התהלך גאה בספרו "יוסף גוריון", שהכניס בו את כל חום לבו ואהבתו לאיש.

נתיתמו מאות! כל אלה שהיו באים אליו, במשך כל השנים ועד יומו האחרון, לבקש עצה מפיו, מי בסידורו בעבודה, ומי בכל בקשה פרטית אחרת, ואשר לכולם נתן ידו, בשביל כולם היה לו זמן, ולכולם נתן עצתו ועזרתו.

לכן, תמיד היתה נחמתי מחזקת אותי בידעי כמה מכבדים ומעריכים אותו במקום עבודתו. ובכל מקום שהיה פונה ידעו לכבד את מעלותיו הנעלות והנאצלות.

רק לפני מספר שבועות כאשר ביקר אותנו אחד מידידינו, ואבא,נהנה בחברת נכדיו שכה אהב וכל־כך מלאו את נפשו, הצביע עליהם ואמר: ״רק בשבילם כדאי לחיות!״ והנה נאלמת!

בלבנו תישאר תמיד חסון, נדיב, טוב לב וישר דרך כמו שהיית.

גדול גדול הכאב!

רחל