אבא,

הפרידה ממך - למרות שהיתה ממושכת - קשה וכואבת.

הזכרונות - רבים וטובים. בילדותנו, היית לוקח אותנו לשלל פעילויות מגוונות כמו, דיג או העפת עפיפונים, שבהן נדמה, אתה התלהבת לא פחות מאיתנו, ולפעמים אפילו קצת יותר. זו היתה ילדותך השנייה, ונהנינו ממנה ביחד.

טיולים הם אהבתך הגדולה, שכמובן חלקת איתנו. אני זוכר המון טיולים, כמעט בכל שבת או חופשה. החל מטיולים קצרים סביב גבע, לכל פינות החמד, שהכרת ככף ידך - השיפוע, ח'ירבת קרע ובריכות הדגים. ובהמשך, טיולים בכל קצוות הארץ, כולל סיני כמובן. בטיולים, הצלחת להדביק אותנו באהבת הטבע ואהבת הארץ, דרך ידיעתה והכרתה לעומק. הטיול היה כמעט דת, עם טקסים וכללים, למשל: אסור לחזור באותה הדרך, אסור להגיע הביתה לפני החשיכה, כדי לנצל את כל היום לטיול.

תמיד יש לך את הדרך הייחודית והפרטית שלך. למשל, בצעדת הגלבוע היינו יוצאים מנקודת ההתחלה, יחד עם כל הצועדים, אבל בדרך, היינו הולכים בשביל פרטי שלנו, שאתה כמובן תכננת, ומגיעים אל נקודת הסיום, לשוקו והמדליה.

מתחת למעטה הקוצני שלך, כמו הסברסים שאותם קטפת וקילפת, הסתתרו אהבה ודאגה, שאותן המעטת לבטא. לפעמים, חוש ההומור הציני המפתיע שלך, חשף מעט ממה שמתחולל בך. זכור לי למשל - למרות שאתה היית הדאגן בבית - אחרי שבועיים שלא התקשרתי מהצבא, אתה עונה לטלפון "טוב שהתקשרת, אמא מאד דאגה".  

אתה ואמא הייתם זוג מופלא, שגם אחרי עשרות שנות נישואים וארבעה ילדים, ידע לשמור על היחד. כמו בפסלים שפיסלת, הייתם שלובים זו בזה, משתרגים ומעצימים זה את זו. אתה ואמא תמיד יחד, גם בתקופה האחרונה והקשה.

אבא, היית אבא מדהים, שידע לכוון, לאתגר ולעניין, תמיד היית בשבילנו, והענקת לנו את כל מה שאתה לא קיבלת מעולם.

באהבה גדולה וגעגועים

עומר