לאמא שלי

כתב יאשה

לפני כשבועיים ביקרנו ביום שישי אצלך בבית סביון, כהרגלנו ישבנו אצלך בחדר, הקשבנו למוסיקה שכל כך אהבת, פתרנו תשבצים מהעיתון, ואז נפרדנו לשלום עד לפעם הבאה...

נסעתי לחו"ל בענייני עבודה בהרגשה בטוחה שאת חזקה למרות גילך המופלג, וכשאחזור נמשיך לבקרך בכל יום שישי...

אך הפעם היו לך תכניות אחרות...

הלכת מאתנו כפי שחיית את חייך – בשקט, ברוגע, ללא דרמות. פשוט הפסקת לנשום, וזהו...

אמא, את אישה מדהימה, אמנם ללא השכלה פורמלית, אך בעלת חוכמת חיים אדירה שבזכותה היית הכל – החל מלהיות אמא טובה, דרך להיות מומחית למדעי החיים והרוח וכלה בלהיות רופאה שאבחנותיה לא נפלו מאלו של רופאים שלמדו עשרות שנים. היית בעלת עולם רוחני עשיר – מוסיקה קלסית וספרים. זכרת את תאריכי ימי ההולדת של כולם ודאגת להתקשר במועד. היית יסודית - סידור התמונות באלבומים, קיטלוג מאות המכתבים מאחותך התאומה, ניהול הרשימות ביומן ועוד.   

את אישה בעלת יושר נדיר, פשטות ואוהבת אדם. את מאלו שאף פעם לא היו להם שונאים או יריבים. מנות האהבה שקיבלו הסובבים אותך לא ניתנות למדידה ולכימות. קיבלת את כולם כפי שהם, ללא תנאים וללא דעות קדומות.

תכונות שקשה למצוא בימינו...

אך תכונתך הבולטת מכל – הצורך לעזור לכל.

כל חייך סייעת ועזרת לאנשים קרובים, כמו גם לזרים לחלוטין: אם זה לאחותך התאומה בהגשמת חלומה להיות פסלת, אם זה לאבא בהגשמת חלומו לעלות לישראל ובשנים שחלה והיה זקוק לעזרה, ואם זה בנתינה האין סופית לעולים החדשים כשסייעת להם להתאקלם בארץ לא פשוטה זו.

אחת הדוגמאות אפשר למצוא באוסף הזיכרונות שרשמת בדייקנות וברגישות המעוררות התפעלות. אחרי שנאלצת להפסיק את לימודיך לפני המלחמה רשמת: 
"אחרי המלחמה חשבתי להמשיך בלימודים. התחלתי ללמוד ולא יכולתי. הייתי צריכה לעבוד. רציתי שלאה תמשיך את הלימודים שלה באקדמיה לאומנות, להיות פסלת. ועד היום לאה מודה לי וכל הזמן אומרת: ללא עזרתה של סוניה, לא הייתי יכולה לגמור את האקדמיה!"

מה שמדהים הוא שעשית זאת מכל הלב, ללא ציפייה לתמורה כלשהי,  ולא כדי שאחרים יעריכו את מעשיך, ואפילו לא לצורך סיפוק עצמי. פשוט עשית, כי היה זה חלק בלתי נפרד ממך.

והעובדה – הדעיכה שלך החלה מאז שכבר לא היית צריכה לעזור לאבא, כבר לא היית צריכה לטפל באחותך, וגם העולים כבר לא הגיעו...

היה עצוב לראות את המבט הכבוי שבעינייך בתקופה האחרונה.

אבל כשהנהנת בראשך לצלילי מוצרט בעיניים עצומות ונתת חיוך מלבב כשהיינו נכנסים לחדרך, אפשר היה לראות עד כמה העולם הפנימי שלך נשאר על כנו, עד כמה נשארת את עד נשימתך האחרונה...

זהו, תם עידן הנפילים במשפחתנו.

התייתמנו מאמא/סבתא/סבתא רבא גדולה מהחיים – אישה חכמה ופשוטה כאחד, בעלת יושר פנימי אין סופי ולב ענק.

אך לפני הכל, היית רעייה נפלאה לאבא במשך 59 שנים, והיית אמא מכוונת ומחבקת, ובו בזמן משחררת ולא מלחיצה. בזכותך אני אדם טוב יותר.

ואני אומר פשוט – תודה שהיית אמא שלי!

בנך יאשה