הנצחה בקבוצת גבע

משה קרמר

משה קרמר נולד בשנת 1924 בעיירה קרסלבה אשר בלטבייה, שבה היו כ-2700 יהודים. במשפחה היו 5 ילדים, שהאם גידלה את כולם בכוחות עצמה כי האב נפטר כשמשה היה בן שנתיים. הילדים למדו בבית ספר יידיש שהיה בקרסלבה וכשגדלו נכנסו לארגון "גורדוניה" שהיה במקום.

בפברואר 1948 נשא משה לאישה את סוניה, ומאז, 59 שנים הם יחדיו.

לגבע הגיעו משה וסוניה ב-1971, עם בנם יעקב שהיה בן 14. לאחר תקופה קצרה בבן-שמן באולפן, החל יעקב ללמוד בעין-חרוד בכתה י', שם סיים בגרות והתגייס לצבא, לחיל האויר.  ב-1977 קיבל כנפיים והיה טייס מסוקים 25 שנים.

בתם הבכורה אסתר נשארה בריגה, לטביה, עוד כמה שנים עם ילד. ב-1979 באה ארצה עם בעלה ועוד ילד קטן, וחיים בראשון-לציון עם 2 ילדים.

כשפרצה מלחמת העולם השניה, ברח משה מריגה עם חנה אחותו ושלמה בעלה, לרגל הפצצות הגרמנים ובדרך מזרחה לרוסיה, נפרדו דרכיהם. רק מאוחר נפגשו שוּב. אימו ואחותו פרידה, נשארו בקִרִסְלָבָה ושם נהרגו ע"י הגרמנים ביער הסמוך עם שאר יהודי העיר. ברוסיה היה משה תחילה מסִיק קטרים, באוראל, וב-1942 התגייס ל"צבא האדוֹם". בקרבות נפצע 3 פעמים והגיע עם הצבא עד ברלין. אז נפגש  בצבא בדרך פלאִית עם שלמה, גיסו, בעלה של חנה אחותו וכך נוצר מחדש הקשר המשפחתי. בהמשך המלחמה נשלח משה שוב מזרחה, והגיע עד מנצ'וריה כנהג, במלחמה נגד יפאן. לאחר תום המלחמה, ב-1946, הגיע משה לרִיגה השתחרר מהצבא, ויחד עם חנה ושלמה חיו שם. משה עבד כנהג, ופעם באופן מִקרי לחלוטין, נפגשו סוניה וחברתה עם משה'לה באחד מהצמתים שברִיגה. משם החל הקשר ביניהם, וב- 1948 התחתנוּ בטקס אזרחי, מאז לא נפרדוּ. ב - 1949 נולדה הבת אסתר. משה כל חייו עבד כנהג.

אחרי מלחמת 6 הימים חלה התעוררות בין יהודי לטביה, לעליה לארץ-ישראל, היו מתכנסים ביערות וטפלוּ באתר הזכרון וההשמדה ליהודי לטביה. משה כל הזמן לחץ מאוד לעלות ארצה וללכת לקיבוץ, ואחותה של סוניה, לאה, אף היא לחצה לעשות כרצונו של משה, גם הבת תמכה בו.

באפריל 1971 עלה לישראל בנה של חנה, אחות משה והם טפלו בעלייתם של סוניה ומשה לארץ. מיולי 1971 עד אוקטובר חיכו עד שקיבלו היתר יציאה ואז עלו ארצה.

בנובמבר 1971 הגיעו לגבע ומאז חיו רק כאן. לדברי סוניה: "בגבע, מהיום הראשון, הרגִשנוּ כמו בגן-עדן". משה עבד כאן בעבודות שוֹנוֹת ככל הנדרש, וכן סוניה, והיו תמיד מרוצים מאוד.

כאמור, כל השנים הרגיש כאן משה כמו בבית. אפילו כשקיבלו דִירה בקרית-אתא, סרבו לעבור לשם. ומאז שהתקבלו לגבע הם חיים ועובדים ועוזרים לקליטת עוֹלים מרוסיה.

כשנודע לנו על קרובי משפחה שנתגלו לנו ברוסיה לאחר עשרות שנות ניתוק ואלם, בקשנוּ מסוניה, והיא ברצון כתבה אליהם מכתבינו ברוסית. ומאז הם כאן אִתנו בישראל.

סייעו הרבה בקליטתם של עולים מרוסיה.

 ב -1982 התחיל משה לסבול בריאותיו ובכלי-הדם, ולאחרונה הורע מצבו. משה נפטר בביה"ח בעפולה ב - 3 ליוני 2007. בביה"ח היה מאושפז 7 ימים.

איש צדיק היה משה, פשוט,  ידידותי, צנוע. "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבוֹ".

יהי זכרו ברוך.

                                                                                                         נחמן