מדבריו
הקטע הבא לקוח מתוך מאמר לו קרא חיים: "ליסודות ראשונים"
שיתופיות מלאה
הרעיון הקבוצתי - שכל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו - טרם אבד עליו הכלח. אלא שלשם הגשמתו נחוצה רמה תרבותית גבוהה, והיא איננה תמיד. וזהו גם אחד הליקויים החמורים אצלנו בקבוצה. אנשים צריכים ללמוד כיצד לחיות יחד ולא לעסוק בקטנות. חיי יום־יום אינם מקילים על זה. השיתוף צריך לחול לא לגבי נכסים בלבד, אלא להתבטא גם באחריות ובעול. ובעיקר ־ בכל דבר לא-נעים ובלתי-נוח, וזה איננו. נוחיות של סידור-עבודה או שיקולים משקיים, גוברים על הצדק החברתי. והחשבון הרחוק הוא של הפסד. נזכר אני במימרה של גנדי, אם כי לא אוכל לבטאה בניסוחה המדויק: ״אל תעשה כל רע, אפילו אם תצמח מזה טובה זמנית״. זה גם נכון לגבי חבר, שגלגלי הקבוצה עובריםעליו ופוצעים אותו בגלל כל מיני שיקולים לא-חברתיים. עלינו להחזיר את עטרת־רעיון השיתוף המלא ליושנה, גם במובנו של שיתוף-בסבל, כי בנפשנו הדבר. הרבה מאי-שביעות הרצון הקיימת אצלנו - מקורה בחוסר שמירה קפדנית על רעיון זה. אני עצמי, דרך אגב, אינני גורס שיתוף המלווה דווקא הצטופפות של חברים בחדר-האוכל, כי ההווי הזה הוא לרוב ריק וחסר-תוכן חברתי או תרבותי. אם אין מתכנסים בחדר-האוכל לשם הרצאה, לימוד או שירה, למשל, מוטב שכל חבר ישב בחדרו ויתמסר לדבר-מה, המעלה את רמתו התרבותית והשכלית. כי בלי שני דברים אלה אי־אפשר לחיות חיים מלאים בקבוצה״.
(המאמר התפרסם ב״ניב הקבוצה״, בטאון ״חבר הקבוצות״, חוברת ב׳, מארס 1951, עמ׳ 41-43)