פניה רם

 

נולדה ברוסיה    07.1902

עלתה לארץ 1925

נטמנה בגבע   28.07.1999

ט"ו באב תשנ"ט

על פניה רם

כתב נחמן

 

שבעת ימים ושנים נתבקשה פניה לישיבה של מעלה.

היום הזה ממש מלאו לה 97 שנים. פניה חוזרת אל עפרה. אל לייבוש שלה ואל יויו שלה. נשלם המעגל.

פניה נולדה בשנת 1902 בפטרבורג המעטירה, במשפחה אמידה ובסביבה שכולה תרבות רוסית וקסם היופי הרוסי המיוחד, האמיד, המשכיל, שינקה ממנו באהבה ובגעגועים כל ימיה.

פניה נסחפה עם חבורות הנוער היהודי שלאחר המהפכה ומלחמת העולם הראשונה - לציונות. עלתה ארצה בראשית העליה הרביעית, והצטרפה ל״חבורת הדרום״, שמתוכה נוסדה קבוצת ״דרומיה״, המוכרת לאנשי גבע.

לאחר תקופות עבודה ונדודים בגדרה, בחפצי־בה שבחדרה ובדגניה ־ שהוותה פרק עמוק-משמעות לכל החבורה הצעירה והערה הזו ־ באה החבורה ופניה בתוכה, בשנת 1929, לגבע. ומאז ־ הכתה פה שורש לצמיתות.

פניה רם

פניה האחת והיחידה. קשה לתאר את הילדות שלנו ללא פניה.

אנחנו ילדים תמיד מלאי פצעים, נופלים, נתקלים באבנים, תמיד קצות בהונות הרגלים פצועות עם צלקות, הברכיים פצועות מנפילות, הידיים נשברות ממשחקים, העיניים עם דלקות.

ואותה פינה בצריף קטן, עם וזלין, משחה שחורה וטיפות עיניים, עם פלסטרים על המדפים הקטנים, ובתוך פינה זו - פניה האחת והיחידה. תמיד עם אור בעיניים, אהבה וחיוך.

ביום ובלילה מרפאת ללא לאות כל פצע, כל דלקת וחובשת אותם. למחרת אנחנו מגיעים שוב, נפלנו והפצעים נפתחו, ופניה תמיד באהבה ובסבלנות אין קץ מטפלת ומרפאת כל פצע ופצע. גם בשנותיה האחרונות נצרתי בלבי את פניה של ילדותי. כל כך חזקה ואוהבת, כמו סלע איתן, עם דמעות והרבה אהבה.

אלי גורן

עמנואל בן-סבו

האחות של העמק

 

פניה רם - האחות של העמק, המזרק והפינצטה של המדינה שבדרך, האמבולנס והכדור של חולי התקופה ההיא.

גבע, הרבה ירק ובית קטן, אופייני. היא יושבת, מולה תמונות משפחה בשחור/לבן/צהוב, טעם של פעם, ילדים משחקים ברכבות, עגלות עמוסות אשכוליות רתומות לטרקטור, פעוטות משתכשכים במים רדודים, והכל מהחלון הקטן של פניה - אשה חייכנית, המתקנת משקפיה ומיטיבה לראות את העמק. ״אני מסתכלת מסביב ויודעת שעשיתי משהו. אני חיה עם משפחתי והעבר שלי. טיפלתי כאחות בזקנים רבים ואני יודעת מה מצפה לי. לא יהיו אצלי הפתעות״.

פניה נולדה ב-1902 בלנינגרד. שם סיימה גם את הגימנסיה, החלה ללמוד־ מדעי היהדות ונדבקה ב׳ציונות׳. ״בתקופה ההיא עוד לא פרחה הציונות״, היא מחייכת, "אמא היתה בעלת נטיות ציוניות לאומניות, לא במובן הדתי של העם היהודי. הכל נבע מהחינוך בבית״.

המצב הכלכלי היה שפיר. היא ילידת קיץ, נולדה במלון הקיץ של המלך ב״דארסקה״, וכמו לכל יהודי, היו שטרחו להזכיר לה בכל מקום שהיא יהודיה, ולקחו ממנה את התעודות. הגבילו אותה - היא יהודיה.

ב-1925, והיא בת 23, החליטה כי מקומה היכן שאמורה היתה לקום מדינת ישראל, ועד אז היתה צירוף מרתק ומשעמם של חולות מדבר ותרבויות פרימיטיביות. ״אבא התנגד בהתחלה. הוא אמר: ׳מה תעשה בחורה צעירה כמוך במזרח הפראי?', מאוחר יותר הוא השלים עם זאת״.