מפי לייבקה: "חילוצי במטוס מכפר-עציון"
הזמן - יומיים לפני נפילת כפר-עציון
כתב אמנון ידין
לייבקה היה נהג משאית בשיירה מהעמק לירושלים, דרך ת״א. הובילו מזון: ירקות, חלב, דגים, קמח וכו' בדרך לירושלים הותקפה השיירה. ארגז הכלים נפגע. במחנה שנלר בירושלים היה מקום הריכוז. זה היה בשבת. המשא שבמכוניות פורק בירושלים והמכוניות הועמסו שוב באספקה ונשלחו לגוש-עציון. בשיירה היו כ- 20-25 משאיות וכן אוטובוסים של "אגד" ("המקשר"), שהובילו מגוייסים שליוו את השיירה.
הדרך עברה בשקט. בכפר-עציון פורק המשא מכל הרכבים במהירות רבה, כדי שיוכלו לחזור לירושלים.
לייבקה התעכב כי רצה להעמיס על המשאית שלו מטוס פייפר מקולקל ונשאר אחרון בשיירה.
בדרן חזרה היו מחסומים והתחילו להמטיר אש מכל העברים. שני גלגלים נפגעו ונסעו על פנצ'ר.
השיירה עברה 4 מחסומים (תילי-אבנים) ונצטוותה לחזור "לגוש". 4 מכוניות הסתובבו וחזרו. שאר הרכבים נשארו להגנה עצמית על-יד בית בודד בדרך (נבי דניאל) עד שחולצו ע״י האנגלים.
לייבקה נשאר ב"גוש" 8 שבועות. בגבע לא ידעו מה אתו. לייבקה התנדב לסלול שם, בגוש-עציון, מסלול לתעופת מטוס, שהיה מוביל אספקה. הוא עשה זאת בטרקטור, שהיה שם (בולדוזר), בעזרת נסיון שרכש בשירותו בצבא הבריטי במל״הע השניה.
כשנגמרה העבודה בשדה התעופה, תפס "טרמפ" באווירון שהוביל פצוע לתל אביב.
הטייס מיהר לטוס ולא יכול היה לחכות לעוד פצוע, שאמור היה להיות מובא מהמשק, מתוך 28 פצועים.
כך עלה במזלו של לייבקה, שמנהל שדה-התעופה הציע, שהוא יעלה ויטוס יחד עם הפצוע ואכן, כך היה. כעבור 1/2 שעה נחתו בשדה-דב.
לייבקה עוד הספיק לראות את הטנקים של הלגיון על-יד גדר המשק. כעבור יומיים נפל הגוש.