מדבריה

נס חנוכה

סטלה מספרת על נס חנוכה שלה במצרים:

בימי מלחמת העצמאות, כאשר הישראלים התקיפו את מצרים בחזית, נאסרו יהודים רבים ובתוכם גם אבא שלי.

הגיע חג החנוכה. היינו רגילים לחוג אותו כחג דתי ובכל ערב היינו מדליקים חנוכיה, אולם לא הין לנו נרות - נרות היה מנהג לא יהודי - היינו מדליקים שמן. אמא היתה מכינה, בכוסיות מים, שמן ופתילות. בכל יום היה ילד אחר מדליק, וברוך השם, היו מספיק ילדים בשביל שיהיה לכל יום ילד אחר במשך שמונה ימים. בחג החנוכה האחרון רק אני נשארתי בבית עם אמא, דודה זקנה ועוד שני זקנים והחלטנו לקיים את החג ולהדליק נרות. אמא מאד מאד פחדה - 'בטח יבואו שוטרים יתפסו אותנו ויאמרו שאנחנו מאותתים לאויב'. אמרתי לאמא - יבואו, יראו אותנו אנשים זקנים ואני, בחורה צעירה ומה יאמרו? ובאמת שום דבר לא קרה. לבסוף קבלנו היתר יציאה ממצרים. וגם אבא, כאשר ראיתי אותו לאחר חצי שנה מאסר אמרתי לו: ״אתה יודע, אבא, הדלקנו נרות חנוכה". אמר: גם אנחנו, בכלא, הדלקנו.

והמעניין הוא שאבא אדם אדוק לא אכל את המאכלים שהוגשו להם בכלא, אחד המאכלים שלהם הוא פול מלא שמן. האסירים אספו את השמן מהפול, תלשו צמר וחוטים מהמזרונים ועשו מהם פתילים ובכל מיני פקקים ומכסים שאספו היו מדליקים את נרות חנוכה.

רציתי לציין שרק בארץ נודע לי שחנוכה הוא חג של מלחמת יהודים על חרותם. אבל גם בגולה נלחמו היהודים על החרות להשאר יהודים ולחוג את חגיהם. ובאמת קרה לנו נס חנוכה - אם אני פה זה באמת נס חנוכה.

מתוך סרט הקלטה מהארכיון.