ג ל - ע ד
כתב יאיר זק
פעמים אחדות מאז כתבתי שורות אלה, חפצתי להוסיף עליהן עוד כמה וכמה. לספר על דברים רבים ואחרים, על פגישות ושיחות ומי יודע מה עוד?
ואז ראיתי שבעצם לא אוכל, אם לא למלא ספר שלם של חיים משותפים וסיפורים מזמנים אחרים. חזרתי, איפוא, לאותה נקודה שבה התחלתי אז.
גרישה, לפני זמן לא רב אמרת על קברה של אמי ז״ל שבלתי ניתן לסכם בכמה מלים חיים של עשרות שנים יחד. רבים הם המקרים שהמילים, שאנו להוטים כל כך לומר, מאבדות את היכולת של הבעת שמץ ממה שבאמת נרגיש.
בהיותך האחרון לקבוצת גרודנה בגבע, גם אין מי שיספר מכלי ראשון על הימים ההם של חלומות שיבת-ציון בעיירה, על הילדות ועל דברים רבים אחרים.
אני מכיר וזוכר תמונות אחדות מאלבום של הורי וגרישה תמיד שם. מחבורת צעירים בעיירה החולמים עליה לארץ האבות, קבוצת חוצבי אבן בירושלים וקבוצת גבע במשך ששים שנה עד היום. איש נעשה ונשמע. מלא מרץ ונכונות וכשרונות מגוונים. בשנים הראשונות איש בנין, שבסבלנות אין קץ ועמל מפרק קודח במקדחת יד מאות חורים בברזל להקמת אסם התבואות הראשון. זכרונות ילדות ראשונים, גרישה עושה בטון, תחילה ביד ואח״כ במכונה, בקול תקיף שולח הוראות; ברזל מכאן, קרש מכאן, בטון מכאן.
מות רעיה אהובה בשלב מוקדם של החיים שזכור לי במעומעם ושנים של מילוי תפקיד ״הורים״ לבד.
גרישה שוקע בעבודת הלול שעות ללא מספר באינקובטור הישן. אני כבר גדול, גרישה באסיפות הקבוצה מדבר בלהט, בהגיון, נלחם על כל נושא. גרישה מא״ז, מפקד המקום בשנים של התנכלויות במלחמת השחרור. החיים נמשכים, מהחבורה הקטנה נושר אבי ז״ל. גרישה פעיל מפעל הבניה של האיחוד, איגוד העופות ועוד. יוצא מוקדם בבוקר לתל אביב, מביא כל חבילה וכל נוסע ליעד המדויק מבלי חשבון של זמן וטורח. גרישה במשחטה.
המשפחה גדלה, נכדים באים לעולם. סבא דואג לקטנים ולגדולים משיא עצות, מתקן את העברית גם למשפחה וגם לכולם. ושנים לא מעטות של עבודה ביחד או בעצם די קרוב אחד לשני.
גרישה תמיד מפקד, שולח הוראות אפילו כשהוא מבקש עצה.
אסיים באותו בוקר שגרישה הופיע ובקולו התקיף אמר: ״בוא נלך לשים אבן ציון לאלמליח!" אני בקושי זז אחרי מחלה קשה... ״קח את המעמיס עם השרשרת! ישנה אבן שכבר הועדתי לדבר..." שנינו, הטרקטור והאבן, הוא לא צעיר ואבי בקושי נושם... אבל האבן עומדת, תוכלו לראות בעצמכם.
מותה של אמי היה בשבילו מכה קשה, וכבר אז ראה למעשה את סוף
הסיפור הלא קצר הזה.
שלום לעפרך, גרישה, אחרי הכל ציטוט אחרון מפיך: ״הרופא קורא לי באופן דחוף. הלכתי אליו ואמרתי לו - מה דחוף כל כך? בן שבעים הרי כבר לא אמות...״
יאיר זק