לזכרו של יהושע
כתבה יהודית שמחוני
יהושע לא בא ארצה כחלוץ צעיר, שעבר את כל שלבי ההכנה המסורתית לעליה. כאשר הוא הגיע לגבע בשנת 1949, היה זה כבר אדם בשל, במיטב שנותיו. אדם שעבר את נוראות מלחמת העולם השניה והיה בעל לאישה לא יהודיה ואב לשתי בנות.
מקרב קהל העולים, שרידי השואה, אשר שכנו בארץ במעברות ובמחנות-עולים, לא רבים היו אלה, שפנו לחיי-קיבוץ. משפחתו של יהושע עשתה זאת, בעיקר בגלל החלטתה הנחושה של כסניה. ליהושע היה ברור, שיהיה בכוחו לפרנס את המשפחה, כאיש בעל מקצוע וכישורים רבים, ועל־כך עמד על רצונו ללכת בדרך זו. אבל כסניה, שהספיקה לצבור תמרורים, כאישה לא יהודיה, במחנה העקורים בגרמניה, שם שהו זמן ממושך, החליטה שעליה לחיות בחברה אחרת, נאורה יותר, וככזאת נראתה לה החברה הקיבוצית. יהושע נכנע לרצונה התקיף, וכך הגיעו לגבע.
אנו יודעים נכונה, שאיו קליטה שאיו בה יסורים, אבל לא תהיה זו הגזמה לאמר, שמשפחת יהושע נתקבלה בגבע ברצון טוב ובנכונות נפשית לקלוט אותם, כדי שימצאו כאן בית אמיתי. ואכן, עלתה הקליטה יפה. איו ספק, שעיקרה של ההצלחה נבעה מאופיים של יהושע וכסניה והרושם שהם עשו בחיצוניותם הנאה, באופיים הידידותי, בשכלם הישר ובחריצותם.
בבואו אלינו היה יהושע גבר נאה, במיטב שנותיו. שנון, בעל- תפיסה מהירה, למוד נסיון חיים ובעל מקצוע מעולה. הוא ייצג שכבה בעמנו, אשר היתה עבורי כמעט בלתי נודעת. איש העם, אשר גדל בלי אב. למד את מקצוע החייטות בשרתו במשך שנים כשוליה, וספג את כל מנהגי יהדות מזרח-אירופה - על חגיהם וימי-החול, על סיפוריהם וניגוניהם.
היותו חייט מעולה עמדה לו בימי הרעה של המלחמה. הקצינים רצו במדים תפורים יפה והם שמרו אותו מאש החזית. בזמן עבודתו היה יהושע שר. הוא הביא עמו הרבה שירי-עם, שכל שיר הוא סיפור, וכך היה מפזם ביידיש ומגלם את ההווי היהודי. יהושע ראה את הסובב אותו בעין פקוחה. היה לו הרבה הומור והיה מפליט הערות על-חשבון זה או אחר - הערות שופעות חוכמה עממית ושורשית.
יהושע התברך בכמה תכונות, אשר עזרו לו במצבים קשים. היה בו כושר הסתגלות לתנאים הקיימים ויחד עם זה, דימיון, כיצד לשנותם. היה לו כושר ארגוני רב. הודות לאלה הגיע בפולין לרווחה כלכלית, עוד בהיותו צעיר לימים וללא תמיכה של משפחה; משום סגולותיו שרד בעת שרותו בצבא ונמנה אחר-כך על המארגנים האחראים במחנה העקורים בגרמניה.
גם בגבע, למרות עבודתו בפינה קטנה, לא משולבת במהלך חיי המשק (אז חקלאי), מילא יהושע בהצלחה תפקיד של סדרן-עבודה.
הוא היה איש משפחה לפני הכל ומעבר לכל. לא היה גבול למסירותו ולמעורבותו בכל שפקד אותה. למרבה הפלא, האיש הזה, שקומתו וחיצוניותו כאילו העידו על בריאות שלמה, הותקף, מוקדם יחסית, בתחלואים שונים וחסינותו החלה להתדרדר. כסניה גמלה לו על כל היחס והדאגה, שהוא הושיט לה בעת שנזקקה לכך, והיא לוותה אותו בנאמנות בשלבים אלה של תחלואיו. למרבה הצער, בא היום ואצלה נתגלתה המחלה הממארת. היא היתה מודעת מאד להשפעה שתהיה למחלתה על יהושע ועשתה מאמצים עליונים, כדי לתמוך בו ולטפל בו, כמעט עד ימיה האחרונים. הברית ביניהם היתה כה אמיצה ואיתנה, עד שלא חששה לומר, שאחרי מותה יהושע לא יחיה.
הוא טופל בבית סביון והבנות השלימו את החסר, ע״י נוכחות בערבים וטיפול מסור. היה נדמה, שהוא מתאושש ואף הגיע פעמים מספר לקבלת-השבת בחדר-האוכל. היה זה כבר יהושע אחר - מעודן, רזה, רציני, אבל מרוצה מהיותו בקרב קהל החברים.
מצב זה לא נמשך הרבה זמן וההתדרדרות הגבירה את הקצב. תחלואיו גברו, כוחות ההתמודדות פסו, והוא עצם את עיניו לנצח. חסד עשה איתו הגורל - נמנעה ממנו הידיעה המרה על מותו של דני.
יהי זכר שניהם ברוך.
יהודית שמחוני