לכסניה

 

בהיסגר מעגלות חיים, שוב עומדים אנו, בני דור מוזר, שתהפוכות חיים וגורלות קרו בו, כפי שלא קרו בדורות רבים ואחרים, ולפתע מה שנראה קודם כמובן מאליו, הופך לשאלה ולהפך.

מארץ רחוקה באת אלינו, כאשר כמעט כל דבר, החל משפה וגמור בארחות חיים ומנהגים, זר לך כפי שקשה לנו להבין. ובכל זה השתלבת בדרך מיוחדת ושונה בחיי הקבוצה. ותמיד קצת מן הצד וקצת מתקשה להבין את אותם הדברים, שבעצם, לכולם אינם מובנים מאליהם.

וכאן את מצליחה, בעזרת לב אוהב ונשמה ועיניים פקוחות לטוב וליפה, להתגבר על פער, שנדמה, לא ניתך לגישור. ומעל לכל - ממעטת את עצמך למען אחרים, וכל-כך אסירת תודה על כל מעשה קטן או מילה טובה.

בתור המסגרת הגדולה המאחדת את כולנו, שמורה לך פינה כל-כך מיוחדת וחמה.

מאיו שאבת את תעצומות הגבורה והכח להלחם את המלחמה האחרונה, שידעת שאיו מנצחים בה. אבל בעיני ובעיני רבים, זכית לרשום פרק מפואר של אומץ ושמירה על צלם אנוש עד לרגעים האחרונים ממש.

תהי נשמתך צרורה בצרור הזכרונות של אלה שהכירוך כמשהו יפה ומיוחד, וימתקו לך רגבי אדמתנו - אדמתך.

 

יאיר זק