לנחמן

כתב צבי

אהבתי לשמוע קולך הקצוב והרך

מילותיך בורר בקפידה

וחוזר לאחור לימים ראשונים

(כשהיית צעיר ונמרץ ויפה

ואתה מעורה בתנועה הרוחשת

זרמים מתלכדים וחותרים קדימה)

מספר במתינות ובשקט דברים שהיו ואינם

גם אם השומע נחפז לדרכו

לא ילך עד ישמע הדברים עד תומם.

ממקומך בספריה אל מול השולחן הגדול

שעליו ערוכים ניירות עיתונים וספרים

אתה מפקד על רשת קשרים ותכתובת

ואל קצווי ארץ טווה את חוטיך

גם הם מחרים מחזיקים אחריך

דורשים דעתך ושלומֶך.

אהבתי לשבת איתך לסעודה

סביב לשולחן העגול

ואתה מעלה נשכחות מימים רחוקים

מצפה שאקשיב עד הסוף,

והיו עוד איתנו זקנים וצעירים

בנחת שמעת דברי כל אחד ואחת

וחלילה שלא יעלו השמצות ודברי רכיל

שנואי נפשך, והיית מוכן לקום וללכת

שלא יפגעו במזיד בקבוצה חמדתך

וגבע בבת עינך.

קפיטן שלי

לו רק יכולת לדאות

מעל מכאובי הבגידה של הגוף

לתת לנשמה לרחף בחלל

להקיף ולמשוך עד מלוא כל האופק

לשחוק על מזכרת גן עדן אבוד

שעבר ואבד ולא ישוב לנצח

לעבור בלי משים לפאזה אחרת

לחלום שנחלם לעולם.

צ - ב - צ