רוחי יקירתי,
למן ילדותי ולאורך כל חיי היית לי דודה כל כך טובה, באהבתך החמימה, הפשוטה והתמימה, החפה מחיבוקים ומנשיקות. תמיד הענקת לי תחושה של אמון ונינוחות, של מרחב וביטחון. כשהיה נפטר מישהו בגבע נהגת לדקלם באזני שתי שורות משירו של ש. שלום, וסיפרת לי שפעם היו נוהגים להקריא את השיר הזה בהלוויות בגבע. הרגשתי שאת מנסה לומר לי שהיית רוצה שיקריאו אותו על קברך. יום אחד מצאתי את השיר באקראי והבאתי לך אותו, שמחת מאוד, אך אמרת שמעולם לא ידעת שיש לו בית שני. ואני חשבתי לעצמי, שאכן יהיה מתאים לקרוא את השיר הזה על קברך, ובמיוחד את הבית השני:
אדם כי ימות בעמק יזרעאל
תִידוֹמנה שִבּוֹלים
קודש קודשים הוא עמק יזרעאל
ואין בּוכים בקודש הקודשים.
וברדת הלילה על עמק יזרעאל
יזדעזעו כוכבים
נרות נשמה הם בעמק יזרעאל
לאלה שאין להם 'קדיש'...
נוחי לך דודתי הקטנה והאהובה, כי באה מנוחה ליגעה, התעטפי לך באדמת העמק הכבדה, והלוואי שימתקו לך רגביה החומים והחמים.
לילך