לזכרו של יוסיק רז - דברים שנאמרו ליד הקבר

כתב גיל קורן

 

ימים ספורים לאחר אמנון זיו ז"ל הסתלק מעולמנו גם בן-דודו יוסיק, הבן השני לקבוצת הראשונים אשר נולד עוד בטרם עלו העגלות אל הגבעה הזאת.

את יוסיק נזכור כפי שהיה עד שפגעה בו מחלת אנוש מוחית, בלתי פתורה ומאד מתסכלת ומדרדרת בתהליכיה.

נזכור את הגבר המגודל, החזק והעליז, אשר חריצותו, תפישתו וכשרון כפיו ניכרים בכל פינה בה עבד. חשב, בנה, יצר ותיקן.

ברגע שניזכר בו ייתכן ויעלה אפילו חיוך קל על פנינו, כפי שהוא נהג להיפגש עם אנשים בחיוך ולפעמים בקריצה. אולי גם יידמה לנו כי אנו שומעים אותו אומר "..וולאק א. . ." או "חתיכת בלטה" או "ביציה" או משהו כמו "וינה חבּיבּי - זה לא עפולה. . " מילים שהיו מתמצתות בחצאי משפט את חוות דעתו על אנשים ועניינים.

תולדות חייו של יוסיק קשורות 83 שנים בקירוב בתולדותיה של גבע. כל חייו - למעט תקופה קצרה בפלמ"ח ואח"כ בצבא הבריטי, בימי מלחמת העולם השניה - היה איש גבע בכל רמ"ח אבריו.

כילד גדול מיתר הילדים ממחזור א' - אשר למדו בגבע. הלך ללמוד בעין-חרוד, אם בהליכה רגלית ואם ברכיבה על חמור כרכב צמוד שמספר אגדות מהפולקלור המקומי נקשרו אליו. כאשר סיים בית-ספר יסודי, התפלגה הקבוצה סביב שאלת המשך לימודיו: האם "כמו כולם" בבי"ס רגיל בעין-חרוד או שמא בבי"ס "בסמת" שבחיפה על פי נטייתו וכישוריו הטכניים? נתקבלה אז ההחלטה הנכונה ויוסיק יצא ללמוד ב"בסמת", תחומים בהם תרם רבות בהמשך חייו.

אחרי ביה"ס, חזר לגבע לפלחה ובעיקר למוסך. כמו שכבר נִזְכָר - בראשית שנות הארבעים התנדבו הוא ועמוס בן-יהודה ז"ל לפלמ"ח, בתקופה הקצרה של שרותו זה הספיק לחדש ולשפר את שפת הפלמ"ח עוד טרם הציז'בטים, דן בן-אמוץ, חיים חפר ואחרים.

השרות בפלמ"ח נראה להם - באותה עת - משעמם ומיותר והם יצאו לצבא הבריטי. השרות באיטליה באותם זמנים נתן ליוסיק הרבה דברים שלא רכש בגבע. מלבד הנסיון הקשה של שרות בעת מלחמה, נפגש יוסיק עם שכיות האמנות והחמדה של איטליה ועם הכדורגל והספורט. סביב פגישתו "המתוקשרת" - רק בארצנו כמובן - עם האפיפיור פיוס ה12- צמח סיפור פוקלור ידוע.

יוסיק שחזר מהצבא נרתם - בגבע ואחר כך גם ב"בית שאן-חרוד" לעבודות המוסך בכשרון ובחריצות.

בגבע נמצאת באותו זמן הכשרת הפלמ"ח מגרעיני "החושלים" ויוסיק חובר שוב אל הפלמ"ח כלומר אל חיה הפלמחניקית היפה ויחד הם בונים משפחה ענפה הן לתפארת הקבוצה והן לתפארת האומה והדברים ידועים.

בשנות השישים והשבעים יוסיק ממלא את תפקיד מרכז הבנין בגבע. לא כמנהל קבלנים, אלא במו ידיו עם חבר פועלים מעפולה והסביבה. איתם הוא משכים קום ועובד יחד בחוֹמר ובלבנים בפלס וביפונקה ועל פיו יישק כל דבר ביסודיות ובמדויק, את יוסיק העובדים גם מעריצים וגם יראים.

המבנים שיצר לענפי המשק למגורים ולענפי שירות - מבלי שיירשם שמו הם יד לזכרו בכל אתר ואתר.

עם תום תפקידו כרכז בנין יוצא יוסיק לפעילות בתנועת "האיחוד". לא כעסקן חלילה - מבחינתו - אלא כמלווה ומדריך בנייה בהתיישבות הצעירה בבקעת ים המלח, בערבה ובפתחת רפיח. בגדי העבודה תמיד במכונית ובכל מקום שהוא מגיע הוא לוֹבשם ויוצא לעבודה עם הנערים הצעירים - המשתאים ומעריכים.

מקום עבודתו האחרון - היה שוב בחברתן של מחרטות מדויקות ומשורי מתכת במפעל "בקרה" שם התמיד ימים ארוכים ושעות רבות עד שחלה.

יוסיק נודע בחיבתו העזה לספורט ובעיקר לכדורגל. בשיחות חדר-האוכל ועל המדרכות ידע לתת פרשנויות ותחזיות בלתי מתפשרות על אשר היה ויהיה בליגות בארץ ובעולם.

היה חובב מושבע של מוסיקה קלאסית. בשנים האחרונות הרבה להאזין במיוחד לקונצרטים לכינור של גדולי היוצרים ולמד להבחין בין ביצועיהם של סולנים דגולים.

תחביב וכישרון מתוֹעד נוסף של יוסיק היה הצילום. בחג היובל לגבע עסק בצילום משפחות ואנשים. צילומיו שמורים הן בארכיון והן בחדרי החברים.

איש משפחה היה יוסיק. חרוטה בלב רבים גם גאוותו בילדיו וגם דאגתו לילדים מחוץ לגבע ומאמציו לגייס כל עזרה שיכול למענם.

משפחה ענפה, גדולה ויקרה: חיה שאיתו כבר 58 שנים, הילדים זאביק, זוהר, אורית ויוחאי ובני ביתכם, האחים - נחמן, דניאל, רוחלה ולאלה - חמולה גדולה ושורשית בבית ובארץ - בית גבע מלווה יחד איתכם את האח הבכור, האב הגדול והחזק, את חברנו הטוב שהלך לעולמו

                                                           יהי זכרו ברוך

                                                                                                              גיל קורן