על פועה 

דברים על קברה  20.5.2001  כתב נחמן

 

באחת, כמו באבחת מאכלת, נכרתה פועה.

מלאך-המוות כמו שם לו אותה למטרה, שעליה לא יוותר; אותה יקח - ומהר! שמא תתאושש... ולא יספיק...

הלב ממאן להאמין והשכל אינו מסוגל לתפוס את העובדה: פועה איננה!

כבמכת הלם נפסקה שירת-חיים רוננת, רבת גוונים וצלילים, ספוגת-אהבה לאדם ולעולמו.

בת 64 נפטרה פועה, ממחלה קשה, שאין לה מרפא ומזור. אפילו להאבק בה טרם הספיקה. לא פועה ולא הרפואה. באיזה חפזון נורא נעקרה מתוכנו, בטרם ניתן היה להסתגל לרעיון כי מקנן בה החולי הארור, הכובש את הגוף בתנופה אחת נוראה.

בעמק הזה נולדה פועה, בתל-עדשים, בה שמשה אמה רבקה כמורה, בו נהרג אביה ע"י מכונית דורסת של ערבים בתקופת המאורעות ב-1936, כשרכב על אופניו על הכביש בדרך לעפולה.

בעמק הזה - נאספת היום פועה אל עולם הנצח....

לא זה הזמן, ויקצר המצע מלספר את כל המעשים הטובים, הפזורים לכל  אורך דרכה, חייה ומעשיה של פועה.

נכונה לכל מעשה של חסד אנושי, מאספת נזקקים אל ביתה, כדרך שנהגה אימה והוריה ומהם ינקה וספגה זאת, והעניקה לרבים רבים, שהיו מבקשי בית ומשפחה. הדריכה וחינכה נערים קשיי-יום, עולים צעירים מרוסיה ואולפנים בגבע, נסעה פעמיים לרוסיה ללמד שם עברית, ועוד ועוד.

ומכל מפגש כזה נותרו קשרים עמוקים, שלא נותקו. כך אפילו עם מתנדבים, שלא מבני-עמנו, ערבים ביניהם. פועה טיפחה קשרים אלה והשאירה לכולם תחושת קשר ובית וקורת-גג, כמו שרק חסיד אמיתי, אוהב-אדם, מסוגל לעשות.

ובגבע, פועה היא חלק מכל הנעשה. תמיד עירנית, תמיד אכפתית, מבטאת בכתב ובעל-פה. רבים מעלוני-גבע מספרים את דבריה, שהם תמיד מכוונים אל הטוב, אל היפה, אל המחזק ואל המעודד, הן לענייני הכלל והן בהתייחס אל הפרט, החבר, באבלו או בשמחתו.

וידי-זהב היו לה. כל מה שנטלה לידה, הפך למשהו יפה ומתוקן.

למבקר אצל פועה ודניאל על "המקלט" - אם זה בבקרי-שבתות ואם זה לרוח הערב הקרירה שלנו בימות הקיץ - שם תחת הגפן, נכונו שעות קסומות של חברותה טובה, הנאה מפירות הארץ, שהיה דניאל מלקט בבוסתני הארץ הרחוקים או הקרובים. תמיד עם שירות נעים, יעיל, מתובל בהערות חכמות של פועה, המנצחת תמיד על המלאכה בסבר-פנים, מאור-עיניים ואווירת-ידידות וחיבה.

אין מספר למתנות, שפיזרה פועה באפס-יד בדרך חייה והן שמורות וצפונות בלבותיהם של עשרות-עשרות ואולי מאות אנשים, שנתקלו בה במהלך חייהם ולעתים בימים לא קלים.

יקרת לנו מאד, פועה, כחברים, כחניכים וכבני-משפחה.

לבנו עם דניאל ועם הילדים בשעות יגונם הקשות האלה, לבנו עם האם רבקה יקירתנו, שעל פניה נפטרה פועה בתה האהובה ועם חנה האחות ובעלה משה ועם אברהם.

אין ניחומים בפינו.

נשמור אותה בלבנו תמיד, כדמות של אור ושל חסד ושל אנושיות ושל רחמים. חבל על האי שופרא.

 

                                                            נחמן רז.