חלוץ רב מעשים
כתב אורי אתקין
את מרדכי הכרתי מקרוב כאשר התחלתי לעבוד בפלחה. הוא שימש לי יותר מאשר דוגמה בעבודה ־ בחריצותו, בתושיה וביושר לב. הוא היה עבורי דמות אב.
על אף דרישותיו וציפיותיו הגבוהות בעבודה מאתנו (וכמובן מעצמו) וחיספוסו החיצוני, ידענו תמיד שיש לו לב חם, רגיש ומבין. בדרכו, הוא נתן לי להרגיש את יחסו החם אלי. מרדכי היה שונה מהורינו, שהפכו לחקלאים מתוך הכרה ובגיל מבוגר יחסית. הוא נולד וגדל בכפר והיה עובד אדמה מילדותו אהב את האדמה וחש אותה. הוא התמצא בכל העבודות החקלאיות וידע לתקן אה כל כלי העבודה.
היו לו דעות עצמאיות, והוא לא קבל מוסכמות, אם הדבר לא נראה לו. לגבע הוא בא בגפו, בלי יהודית, והיה משול לזאב בודד. אבל הדבר היה לפי בחירתו, והוא היה שלם עם עצמו. מרדכי היה חלוץ במלוא מובן המילה - מלפני עליתו ארצה ועד יומו האחרון. הוא תמיד חיפש אתגרים חדשים. בכוח כישוריו, בהעזתו ובעקשנותו קידם ושיכלל את המשק. איש לא יכול היה לעצרו, אם החליש אחר שיקולים לשכלל, לבנות או לקנות משהו. הדבר גרם לא פעם להתנגשויות עם המימסד בקבוצה, אבל הדחף הפנימי שלו וכוח היצירה גברו על מכשולים אלה.
כחלוץ הסתפק במועט. כמעט לא לקח ימי חופש, אלא אם נזקק להם למטרות ספציפיות, שרובן היו קשורות במשפחתו או באנשי שדה־ מנוחה. מרדכי היה קשור מאד לכפר מולדתו ולחבריו, שעלו משם ארצה בהשפעתו. הוא אהב לספר על ילדותו, על עליתו ארצה וקליטתו כאן. בלילות שבת וחג היה מרדכי במוקד הבילוי - שר, רוקד ובהתלהבותו סוחף אחריו את האחרים.
מרדכי ידע לעבוד עם צעירים. הוא ידע להתחלק אתם באחריות, לטעת בהם בטחון ולשתף אותם בהתלהבותו ובמסירותו. בזה התבטא כוח מנהיגותו. כך גדל סביבו דור של עובדי אדמה, בעלי מלאכה ומכונאים צעירים, שבניצוחו שיכללו וייעלו את הליכי העבודה ואת המשק. לימים הם גם שימשו גרעין להקמת התעשיה. כאשר היה צורך בביצוע איזו עבודה מסוימת, היה מרדכי מקים צוות. לדוגמא, כאשר הוחלט להפוך את מחסן התערובות הפרימיטיבי שלנו למכון תערובות, בא אלי מרדכי ואמר לי, שהוא רוצה שאקבל על עצמי מחסן תערובות, כי בזמן הכנסת השינויים נצטרך להמשיך בהספקת תערובות למשק בעלי החיים. כרגיל, קשה היה לסרב למרדכי, ובמשך למעלה משנה וחצי מרדכי, אחיק ואני עשינו בעבודה קשה. בתיכנונו וביוזמתו של מרדכי הפכנו את המקום למכון המשוכלל ביותר באיזור.
מרדכי לא היה מטיף לעבודה, אבל בדרך שבה היה מציג את הדברים - בפשטות ולעניו ־ היה משיג את המטרה. פעם, בעת שזרענו יחד, היה מרדכי מצונן מאד והשתעל קשה מהבוקר. אחר שמלאנו את המזרעה (הדריל) הצעתי לו לנוח, ואני אשפוך את הזרעים בעצמי. מרדכי הביט בי ואמר: ״בעבודה לא חולים ואל תרחם עליו בערב אקח שני אספירינים וקודיאין אחד, אשתה תה חם ובבוקר אהיה בריא.״
מרדכי היה איש משפחה ־ אב טוב, אוהב ודואג לילדיו ולנכדיו ומסור למשפחתו המסועפת. גורלו לא שפר עליו, והאסונות פקדו את ביתו; בתו נפטרה ובנו ונכדו נפלו במילוי תפקידם. בכוחות נפש אדירים קבל מרדכי את גזירות הגורל והמשיך לתפקד. אני זוכר, שזמן מה אחר פטירתה של רוני בתו, התקיים בחדר האוכל קונצרט, ומרדכי בא גם כן. אודה, אני די השתוממתי על כך. לאחר מכן שאלתי אותו, מנין היה לו הכוח להשתחרר מהשכול ולבוא לקונצרט? הוא ענה לי בפשטות: ״אני חי למען החיים ולא בעבור המתים.״ מאידך, בכל הזדמנות שהיינו בבית הקברות, מרדכי היה עומד ליד קברה של רוני, נשען על הברוש ומזיל דמעה.
כאשר העבודה במוסך קשתה עליו, מרדכי לא ויתר ומצא עבודה בייצור ליד המחרטה ב״בקרה״. גם כאן שיכלל תהליכים ודאג לסידורים נוחים למען הגדלת ההספק.
בשנותיו האחרונות, כאשר לא יכול היה להגיע למפעל ובריאותו בגדה בו, דרש וקיבל עבודה הביתה. הוא לא היה מוכן, על אף מגבלותיו לשבת בלי עבודה ולא להביא תועלת.
מתחת לקליפה נוקשה שכנה בו נפש רגישה וטובה, אוהבת אדם, נשמה יהודית שורשית עם אמונה רבה והרבה אושר בלב. מוקף משפחה גדולה, אוהבת ומסורה ודור של חניכים - הלך לעולמו חלוץ גדול, רב מעשים ומופת.
אורי אתקין