יוסף

עיניך הגדולות

בצל ריסיך הכבדים,

עיניך הבוהות לעתיד

עם חלומות ורודים.

*

כל סיפוריך

וכל חוויות העבר

הביעו עיניך

כזרם הנהר,

*

ידך הלופתת את יד אמא,

היד האוהבת והמלטפת —

למה ציפית, למה?

לאושר או לתקופה שחולפת?

*

כן, רצית לחיות!

נשמה טהורה שכנה בך,

רצית לחיות!

רצית ושאפת בכל אונך.

*

סלחת לכולם.

עצמת את עיניך היפות,

שכוסו בריסים כבדים.

עיניים עצומות ועדיין מקוות.

*

תפילת האנשים סביבך —

ואתה דומם.

וצעקת אמך —

ואתה דומם.

*

הלכת לבלי שוב

עם תקוות בלב

ועיניים עצומות.

אחותך

יפה בר־ששת