רבקה שליש
נולדה ביוון בפברואר 1902, ובאה לגבע ב-1953.
דרך ארוכה ולא קלה עשתה איתנו.
קשיי קליטה של אשה מבוגרת שנושאת עימה היסטוריה כאובה ושק חיים עמוס וכבד... התחלה חדשה, שפה וסגנון חיים שהיו זרים ובלתי מובנים עבורה...
ועם הצידה של חריצות והתמדה שאין להם גבול השתלבה בכל עבודה מהמטבח לחדר קילופים במהירות ששום מכונת קילוף וחיתוך לא עמדה בתחרות עמה.
כששיר יווני תמיד עימה ולעיתים אף יצאה בצליל בהיר וצלול באירועים חגיגיים. בתקופת היותה בבית סביון חזרה למלאכת היד לא הפסידה יום ודקה. משטיחים גדולים ומפוארים, לשטיחים קטנים, מהקטנים לאפודות לצעיפים ולבבות ותמיד כל כך התפארה ונהנתה מעמל כפיה, שאף פעם לא שהו על המדפים יותר משבוע. תמיד נמצא קונה ומה מאושרת היתה שנקנו...
את הטעם והאופי המיוחד שלה לא נטשה עד הרגע האחרון, מכנסים זה לא לנשים ושחור זה צבע עצוב ואדום של ילדות...
אסירת תודה היתה על הכל!
ואנחנו אסירי תודה לך רבקה שלמדת אותנו והבאת אותנו לעולם אחר ורחוק מאיתנו. והיינו קרובות קרובות אליך!
בפברואר אחרי 90 שנה מיום לידתך אנחנו נפרדים ממך...
דבורהלה