רבקה

בתולדות כל ישוב ישנם אנשים שהם מוסד. רבקה שליש היתה אחת מאלה.

בתקופה שלפני הסנפרוסט, הבורקס, העופות מהמשחטות וכו', היה חדר הקלופים מוסד מרכזי וחשוב בחיינו.

בראש המוסד עמדה רבקה זכיתי לעבוד במחיצתה כמה שנים כמבשלת שנים אחדות אח"כ חזרתי לעבוד באקונומיה ואז קשרי העבודה בינינו התהדקו.

זריזותה וחריצותה, עזרו מאד לאקונומיה בביצוע המשימות למיניהן.מה שהצריך הרבה עבודת הכנה בקלופים רבקה לא סרבה לבקשותינו, ותמיד היתה נענית לכל פניה. אהבתי לשוחח איתה, בלשונה הפשוטה אפשר היה ללמוד ממנה הרבה, כי היתה מלאת חכמת חיים. טרגדיות לא מעטות היו מנת חלקה. היא שוחחה עליהן כעובדות, בלי מרירות וטענות, והשירה שלה, קול צלול ונעים ושירים יוונים ארוכים בלי התחלה ובלי סוף. כשיצאתי מהמטבח, היינו נפגשות על המדרכה תמיד התענינה בשלומי ושלום המשפחה. בשנותיה האחרונות כשהיתה בבית סביון, טילפנה אלי כמה פעמים לאחל חג-שמח ולבקש שאבוא לראות את עבודותיה. באתי, ראיתי ושבחתי.

הפגישה האחרונה, לפני כמה חדשים, היה לי עניין בבית סביון, נגשתי לחדרה לראותה. רבקה התרגשה מאד: "שלום אורה, מה את עוד זוכרת אותי?״

ואכן, אני זוכרת ואזכור רק לטובה.

אורה אפרתי