אבא היקר בעולם

(דברי ההספד של מיכל בלוויה)

השבוע האחרון היה כמו סרט אימה. מצבך הבריאותי שהדרדר בשבועות האחרונים הלך והחמיר מיום ליום. הסיוט אותו אני חיה מזה ארבע שנים עמד להתממש.

ביום בו חזרתם אתה ואמא מהבדיקה ההיא וסיפרתם את מהלך האירועים, הדגשתם את התנהלות בית החולים והטיפול המהיר והמסור ידעתי שהנורא מכל קרה.

זה היה ערב יום הולדתי ה 39.

אהבתי אלייך אינה יכולה להימדד במילים, הייתי שם בשבילי לאורך כל הדרך. כשהחלטתי בסוף כיתה ח' ללכת ללמוד בתיכון אשר דרש ממני נסיעה של 2 אוטובוסים מידיי יום, תמכתם ברצון ובהחלטה גם אם חשבתם אתה ואמא שהמשימה שאני לוקחת על עצמי לא פשוטה.

 בהמשך רקדתי בלהקת מחול בתל אביב , התכוננתי לתחרות של שפים צעירים בקנדה , בכל מקום אליו הייתי צריכה להגיע לכל חזרה, הכנה, תחרות או הופעה אתה היית שם לוקח מסיע מביא מלווה העיקר שאגשים את כל משאלות ליבי.

אני זוכרת את הנסיעה המשותפת לאנגליה עם להקת המחול של בית ספר הולץ בה רקדתי. טיילנו, ראינו הצגות ובילינו, הייתי גאה שאבא שלי שותף למסע.

כשדורון נכנס לביתנו קבלת אותו בזרועות פתוחות כמו בן, שיתפת אותו בידע שלך בתחום המחשבים וחשפת אותו לעולם שהפך להיות מרכז עיסוקו. כמה היית גאה לראות כיצד הוא התפתח והפך להיות מומחה ומבין בתחום המחשבים אפילו יותר ממך, נהנית לבלות איתו שעות בחדר העבודה.

בחירתי במקצוע ההוראה אינה מקרית, את חיידק ההוראה קיבלתי ממך. למדתי ממך שלראות את התלמידים, להאמין בהם ולעשות הכל על מנת שיצליחו הם הדברים החשובים. תמיד התגאיתי בעובדה שאתה מקור ההשראה שלי.

כאשר דורון ואני נישאנו, פתחתם אתה ואמא בפנינו את האפשרות לגור אתכם על מנת שנוכל לחסוך ולרכוש בהמשך הדרך דירה. זה לא מובן מאליו, וראוי להערכה.

בכל פעם שעברנו ונכנסנו לדירה חדשה היית שם יחד עם דורון, בבניה, בתיקון בסידור.

שולחן הכתיבה שעומד היום בחדר של עדי, הוא שולחן הכתיבה שבנית לליאורי שעלה לכיתה א'. לא הסכמת שנקנה שולחן, תכננת שולחן שיענה על כל הדרישות ויתאים בדיוק לליאור.      

גם כשעברנו לדירה בפתח תקוה, אחרי שכבר חלית התעקשת לבוא ולסייע .

שני בני ליאור ועדי אוהבים אותך ומעריצים אותך.

כאשר ליאורי נולד החלטת לקחת חלק בסבב השבועי ומידיי יום ראשון, מרגע חזרתי לעבודה טיפלת בו במשך כל הבוקר, כולנו עמדנו נדהמים לנוכח העובדה שלעולם לא טיפלת באף אחת מאתנו כשהיינו תינוקות. אבל כשהגיעו הנכדים הפכת לסבא שהיה שותף מלא לגידול ולטיפול בנכדים.

הבית שלך ושל סבתא הוא ביתם השני של ילדי, ובשנים האחרונות, כשהילדים כבר גדלו והפכו עצמאים פתחת בפניהם ערוץ תקשורת ישיר ולא פעם הם התקשרו אלייך וביקשו שתבוא לקחת, להסיע, להקפיץ ולהחזיר, ואתה בלי לחשוב פעמיים קפצת לאוטו ויצאת מיד אל הדרך.

אני יכולה להמשיך ולמלא דפים רבים בסיפורים ואירועים מ 43 שנים.

אולם כל מה שאומר ואכתוב לא יצליח להמחיש את החור הגדול שנפער בליבנו עם לכתך.

אני יודעת שעומדת בפני משימה קשה, ללמוד לחיות עם העדרך.

שני בני היקרים ליאור ועדי ובעלי האהוב כואבים את הפרידה וביחד עלינו למצוא את הכוחות להתמודדות במצב החדש הבלתי נסבל אליו נקלענו.

אני מבטיחה לך, שנשמור על אמא מכל משמר, נהיה שם בשבילה בכל רגע נתון .

אני יודעת שהיא הייתה הדבר היקר והאהוב עלייך ביותר, אנחנו נשמור על האוצר שהשארת לנו לעד.

תנוח על משכבך בשלום!

מיכל

אחותה של ליהי