אמא

 

אמא נולדה ב־1902 בהונגריה. הבכורה בין שישה אחים. שנות חייה הראשונות עברו עליה באושר ב­אחוזה בה אביה היה מנהל. לא פעם היינו יושבים מרותקים ומקשיבים לסיפוריה המעניינים ומלאי ה­תעלולים.

בין המרחבים הגדולים ובעלי החיים והצמחים ה­רבים שהקיפו אותה מצאה סיפוק רב. הוריה שומרי מצוות היו וידעה הרבה ביהדות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עברה כל המשפחה לבודפשט, שם גם הכירה את אבא.הורי הקימו בית שרב היה בו האור. אמא היתה אם יהודיה טיפוסית שהכל הסתובב סביב משפחתה.תמיד אפשר היה לפנות אליה עם כל בעיה וידעה לתת תשובה לכל דבר.

פרצה מלחמת העולם השניה. שנות המלחמה עברו עלינו בקונסוליה האמריקאית,  שם הסתתרנו בזכות השנים הרבות שאבא עבד שם.

אחרי המלחמה ב־1948 עלה ארצה פנחס הבכור. אמא היתה אכולת דאגה. השלטונות ההונגרים לא נתנו היתר יציאה. אבל אמא לא שקטה עד שהצליחה לאחד את המשפחה שוב. בהגיענו ארצה, באנו ישר לגבע. פנחס כבר היה חבר. בגבע באותה תקופה היתה חברה הונגרית ובית הורי הפך לביתם. הבית תמיד המה עד לשעות ה­קטנות של הלילה. אמא קבלה אותם באהבה כאילו היו בניה. תמיד דאגה להם, סרגה ובישלה על פתיליה מאכלים שהתגעגעו אליהם. עם כל בעיה יכלו לפנות אליה.

הסביבה הכפרית מצאה חן בעיניה אך לא יכלה לנטוש אורח חיים שהיתה מורגלת בו שנים רבות, ולא הסתגלה למצב החדש. אחרי עשר שנים עזבו את גבע ועברו לבית שמש. תמיד בבואם לבקר אותנו החברים קיבלו אותם כחלק מהם.

כעבור שנים אבא חלה והלך לעולמו. לאמא, אחרי 41 שנים יפות שידעה עמו, היתה המכה קשה. בדי­דותה היתה גדולה לכן הבאתי אותה לגבע. קיבלו אותה בחמימות רבה, אבל היא לא התאוששה מאובדן אבא.

בשנתיים האחרונות היתה חולה מאד ולא יכלה לחיות בינינו. שנים אלה עברו עליה בבית האבות בעפולה. תמיד דיברה על רצונה לראות עוד את הבית בגבע אך רצונה לא ניתן לה.

אחרי חמישה שבועות של סבל רב וחוסר הכרה הלכה לעולמה ביום הולדתה השבעים וארבע.

תמיד יהיה זכרה שמור איתי.

 

רחל שלו