תולדות
כתבה יוכבד
יפה אחותי נולדה ב-1914 בעירה פרייל שבלטביה. עירה יהודית טפוסית, שתושביה היהודיים עסקו במסחר ובמלאכה. משפחתנו היתה משפחה עובדת, אבל הורינו היו בעלי השכלה ועשו מעל ומעבר ליכולתם הכלכלית, כדי שאנו ילדיהם, ילמדו ויתפתחו.
ביתנו היה ידוע ומוכר כבית חם ופתוח לכל. חברי וחברי יפה מצאו תמיד מקום נעים לבילוי, לפגישת חברים בו. שליח מהארץ, כאשר היה מבקר בעיירתנו, היה תמיד מתקבל בביתנו בסבר פנים יפות ובחמימות בלתי רגילה.
יפה סיימה את בית הספר ובגיל צעיר הצטרפה לתנועת הנוער החלוצית ״גורדוניה״ שבעיירתנו. אף כאן היא הצטיינה בשירתה וב- פעילותה וביכולתה להעניק לסביבה מרוחה הטובה וממזגה הנעים. היתה פעילה ומסורה לתנועה, וברגע שניתן לה — עלתה ארצה יחד עם חבריה להכשרה והגשימה את מאווייה — לחיות בקבוצה — בגבע.
את הכשרתה כחלוצה היא עשתה במשך שנתיים. אף כאן היתה ערה ופעילה ואחראית לכל תפקיד ולכל עבודה שהטילו עליה וקבלה על עצמה.
בעלותה ארצה היא השאירה בלטביה הורים שאבדו בשואה ואחיות יבדל״א. עם פתיחת האפשרות לבקר בלטביה, נסעה יפה עם אריה לבקר. היא חזרה משם מלאת שמחה וצער. שמחה — על כי זכתה לראותן וצער — על כי טרם הגיע שעתן לעלות ולהצטרף אליה.
יחסה וכושרה של יפה לקבל אורחים ולהתחבב עליהם היא ירשה מאמנו, שכה אהבה לארח, לעזור ולקבל יפה כל באי ביתה, כי ביתנו היה בית-חם.
בהיותי בריגה, לפני מלחמת ששת הימים ובהתאסף קהל חברים, וכרגיל שוחחו על ימים שעברו, הזכירו, חזרו והזכירו, כי את הבית של משפחת כ״ץ שבפרייל אף פעם לא נשכח.
אני עליתי ארצה לפניה ונסיתי לחיות בקיבוץ ואח״כ עלתה יפה ונקלטה בגבע ושמחתי בשמחתה, ולעתים בשעות קשות תמיד היא היתה המעודדת והאופטימית ביותר. בשיחותינו היתה תמיד מספרת על גבע בגאווה רבה, כי היא אהבה את גבע.
גם בשעותי הקשות והמרות מצאתי בה אופטימיזם יוצא מן הכלל.
הלכה מאיתנו אחות וחברה טובה.
יוכבד