אמנון
כתב נחמן
בגיל שמונים ושלוש וחצי הלך אמנון לעולמו.
אמנון נולד כשנה לפני שעלו הראשונים אל הגבעה הזאת. הוא נולד בעין-גנים שליד פתח-תקווה ואִמו, מרים, באה איתו לכנרת, מקום שם התכנסה החבורה הקטנה שעבדה אז בכביש טבריה - צמח.
ימים רבים סרבו הוריו, ובעיקר אביו, יהושע, לתת לו שֵם. קראו לו: "הילד", ונחשב לילד של הקבוצה וכך התייחסו אליו החברים: "הילד של כולם".
הוריו, יהושע ומרים, היו מראשוני חבורת-הראשונים והיה להם קשר משפחתי עם משפחות נוספות כאן, משפחת רחל (רוניה) וחיים רוזנפלד, ומשפ' יעקב ושרה רז (ריז'יק). זמן לא רב אחרי אמנון נולדו יוסיק (בצפת) ואחריו שאול (כאן בגבע). השלישייה הראשונה של ילדי גבע. לאחר שנים מעטות עברו הוריו ומשפחתם, ואז כבר עם בִתם הקטנה אראלה ז"ל, לחיפה. זו היתה אחת העזיבות הראשונות מהגרעין המייסד, והשפעתו היתה קשה מאד. למרות זאת נשארו האנשים בקשרים הדוקים ויחסים טובים, והילדים היו מרבים לבקר, אם מגבע - בחיפה, ואם מחיפה - בגבע. מהם שמענו לראשונה מהי עיר ואיך משחקים שם כדורגל, ואיך מתנהל שם בית-ספר, ובחינות, ותעודות.
האב - יהושע, אחיה של דבורה דיין מנהלל נהיה במהרה אחד האנשים המרכזיים בסולל-בונה בחיפה. הוא התגייס לצבא הבריטי כמומחה לעניני בנין, סלילת דרכים וכבישים ועלה לדרגת קצונה גבוהה למדי. אחר-כך עבד כל השנים ב"סולל-בונה", כולל סלילת הכביש בין עפולה לבית-שאן, כאן לרגלי גבע בימי המאורעות ב- 39-36.
מרים עבדה כל השנים בחיפה בְגן-ילדים, ולאחר פטירתו של יהושע - עברה אל אמנון ורותה, וחזרה לגבע. שניהם נטמנו כאן, בבית העלמין הזה.
אראלה אחותו אף היא עברה ללמוד בגבע בכתות הגבוהות והיתה מעורה מאוד בחבורת הנוער המקומי. במלחה"ע השניה התגייסה אראלה בעקבות רותה שלנו ושירתה בצבא הבריטי. אחרי המלחמה נישאה לבן-עמי פכטר, איש חניתה, שנפל בעת שפקד על השיירה שהבקיעה לקבוץ יחיעם הנצור במלחמת-השחרור. על שֵם אותה שיירה קרוי המושב הסמוך לשם: "נתיב השיירה" וכן המושב "בן-עמי", הסמוך.
לאחר שלמד תקופת מה בביה"ס המחוזי ביגור, עבר אמנון ונקלט בגבע בנקל. הכיר כאן את כולם וכולם הכירו אותו. נכנס לעבודת הפלחה והתמיד שם כטרקטוריסט מעולה שנים רבות. גם כגזבר שימש אמנון, ללא הכשרה מיוחדת רק בעזרת כשרונו הטבעי וזריזות המחשבה שלו. הוא עשה בתפקיד הזה הראשון מבני המקום. אמנון שירת תקופת מה גם בפלמ"ח, בין ראשוני המתנדבים. במלחמת-השחרור שירת אמנון עם ראשוני בני העמק שהקימו את חטיבת גולני ואת גדוד 13 הידוע. שירת שם כקצין רכב ובעזרת תושייתו סייע להקמת יחידה טובה ומועילה.
עוד קודם לכן, אמנון חזר הביתה והקים את משפחתו עם רותה, כאן נולדו להם אורי, רוני, יעל ומיכל. כולם גדלו והתחנכו כאן לאנשים הגונים והלכו בדרכי הוריהם איש איש במקומו ומקצועו.
המשפחה מתרחבת וגדֵלה ושומרת על קשרים הדוקים קודם כל - במשפחת זיו, הגרעינית, וכן עם משפחת אברמסון הענקית, מראשוני מושבת כנרת, שהיום נִיתן למצוא מצאצאיהם בכל רחבי הארץ וההתישבות.
לאחר זמן נכנס אמנון לעבוד ב"תנובה", באגף החלב, שם התמִיד שנים לא מעטות ומצא בזה, ענין ואתגר. מששב הביתה עבד תקופת- מה במוסך, במחסן החלקים ולפני כמה שנים פרש משם כי כבדה עליו הראייה והתקשה לתפקד שם.
עד השנים האחרונות ממש היה אמנון אדם מתעניין וסקרן. איש-רֵעים להתרועע. הכיר אנשים רבים ומעשיות היו זורמות ממנו לרב.
ידיד היה לאריאלה רון, ז"ל, הטמונה כאן בקרבת מקום, שאף אותה לווינו בדרכה האחרונה לפני שבועות מעטים ולאורי אתקין ז"ל שעשו יחד בעניני בטחון וחברותא.
בשנים האחרונות, למרות שמיעט להשתתף בעניני הציבור הכלליים - התעניין בכל, שאל וחקר, וכן בעניני המדינה.
את הכל רצה להבין, על הכל היתה לו דעה משלו, בלשון חריפה ובתיאורים צבעוניים. תענוג היה לראות את משפחתו הרחבה והיפה. ילדיו ונכדיו היפים שהתמידו לבקר אותו ואת האמא - הסבתא רותה בימי מועד בעִקר.
יפים נבונים ודעתנים נקבצו כולם סביב הוריהם, מנהלים שיחות וויכוחים תוך שוויון מעמד ועמדה. על פי דרכם קיימו קשרים של אהבה ויחסים כל השנים.
עם פטירתו של אמנון נסגר פרק מפרקי חייה של גבע.
אמנון מצטרף לשרשרת הטמונים כאן, אבות מיסדים, חלוצים ממשיכים, ובנים שמאותה השלשלת.
זכרו של אמנון ישמר בתוכנו כאחד הראשונים, הממשיכים והמתמידים.
יהי זכרו ברוך!
נחמן