ישראל אבני
נולד ברומניה 24.09.1907
עלה לארץ 1929
נטמן בגבע 24.12.1989
כ"ו כסלו תש"ן
ישראל אבני
- קורות חייו כפי שהעלו בשיחה בין אחותו ואחיו, מתילדה ודידי, ובתו יעליק
נולד ב- 24.9.1902 בבקאו, עיר תעשיה גדולה ברומניה, להוריו, שהיו בעלי מסעדה גדולה.
ישראל, בן בכור בין שלושה אחים ואחות.
כולם קיבלו השכלה גבוהה ולמדו לנגן בכלי נגינה שונים, כשישראל מנגן בכינור, עד עלותו ארצה. בית ההורים, כשר, מסורתי, פתוח ומכנים אורחים. בשבת נהגו ללכת לבית- הכנסת ולקדש את השבת.
ישראל היה פעיל בקבוצת-כדורגל ב"מכבי". הפסיק את לימודיו שנתיים לפני בחינות הבגרות ויצא בשנת 1926, להכשרה של ״הנוער- הציוני״. בתנועה זו התחנך מילדותו וכך גם יתר ילדי המשפחה.
ההכשרה נקראה "מסדה". הם שכרו חווה גדולה, עיבדו בה את האדמה וכך למדו את עבודת האדמה.
עם ההכשרה עלה לארץ בינואר 1929 והמשיכו הכשרתם במשך כמה חודשים בבית-אלפא ומשם יצאו להשלים את קבוץ "חפצי בה". ב״חפציבה״ לא היה מרוצה משום שהקומונה לא היתה מספיק ״חזקה״ לדעתו והחליט לעזבה והלך לרחובות לעבוד אצל איכר יהודי, במשך תקופה קצרה, ומשם עבר עם אוסיה, תבל״א, לגבע בשנת 1931.
בגבע, נכנס לעבוד ברפת, בה עבד כ-30 שנה.
ב-1941 התגייס לצבא הבריטי, לפלוגת ההנדסה, עד 1944 ושב לרפת.
בשנת 1960 הלך לקיבוץ ״יוטבתה״ כמדריך ועזר בהקמת הרפת והמחלבה. כשחזר מיוטבתה נכנס לעבוד בנגריה. לאחר מכן היה אקונום ומזכיר הקבוצה.
בשנים האחרונות עבד כמחסנאי הבניין והצנרת, שם עבד עד שנפל למשכב ממנו לא קם.
אבא
כתב יוס'לה
אני, שעטי לא קלה, קשה לי להעלות את דמות אבא, כל שאכתוב קטן יהיה ממידותיו.
אחד האחרונים מדור הנפילים, עקשן, מאמין בצדקת הדרך. "עם ישראל בארץ ישראל״ היה אצלו לא חזון או מטרה, אלא ממשות בהתגשמותה. אהב מאד לטייל בארץ, אבל הטיול היה לא בילוי של יום חפש, אלא ״אני כאן, ככל שאיטיב להכיר כל פיסה, כל כפר, כל אבן, הזהות תהיה יותר שלמה". כל מעשה או כל החלטה הודרכו ע״י אותו הרעיון. כתב לי לפני כשנה: "אתה קורא בעיתונים ושומע מה קורה בארץ. אנחנו אוכלים איש בבשר רעהו. קטנה האמונה ורפה הרוח, אבל דע לך, מעולם לא היינו חזקים יותר. מאז ומתמיד היו חלשים, היו יורדים, היו מקטרגים והסך הכל הוא, שאנחנו מתחזקים והולכים״ כוונתו היתה מתחזקים בחמר וברוח.
לישראל (קובץ זכרונות)
כתב יאיר זק
הניר הלבן המונח לפני עדיין ריק מכל מילה. דוקא הייתי רוצה שיהיה שופע מילים ומנגינות, סיפורים ותאורים של אנשים ומאורעות, אשר קרו בשכבר הימים או בשנים האחרונות. בתוכי אני יודע, שכל מה שאעשה לא יהיה בו די לתאר חרפים וקיצים, ושנים ועשורים אשר עברו.
אבל אחרי התנצלות זו, הלא צריך להתחיל בנקודה כלשהי -
תמונה ראשונה: ברפת, אלא היכן? הנפשות הפועלות כבר כולן מזמן בעולם שכולו טוב: שרה אתקין ז"ל, חיה'לה ז״ל ואימי ז״ל (לאצ'ה) בויכוח המרעיד את התקרה, עם אבני, כמובן. הנושא בכלל אינו חשוב, העיקר הלהט.