אמא
כתבה צלילה
אמא ואני, בלבד,
עד שהקמתי משפחה היה רק בית אחד, ביתה של אמא. אחר כך כבר היו שניים, ביתה של אמא וביתי. עכשיו - שוב יש רק בית אחד.
אמא תמיד היתה בבית, מחכה, והעדרויותיה - מועטות ביותר. חייה היו ממוסגרים, ממושמעים ועצורים מאד מאד. גם אהבתה היתה ממושמעת, שלוה, לא מתפרצת, זורמת בנחת ממקור לא אכזב.
היה לה מגע יד עדין, נשיקות רכות, חיבוק זהיר ועיניים שמבטן מתמלא שמחה למראה הנכדים ואנו, הבאים לביתה. היתה זו אהבה שאין מדברים בה, אלא לעתים נדירות במיוחד כאשר היא נוגעת בנכדים ועם זאת לעולם לא היו לי ספיקות באשר לקיומה גם אם הייתי מרוחקת או אם נפלה בינינו מריבה (נדירה מאד ועצורה מאד).
ביתה של אמא היה קטן צנוע ומלא טעם שאיננו דורש הפגנה.
בחירה קפדנית של חפצים, לבוש, תמונות ואנשים. אותו טעם שירת אותה בנאמנות כאשר עסקה במלאכת התפירה במשך שנים ארוכות עד יום מותה.
מהלכת היתה מדי יום, בשעת בוקר מוקדמת, אל המתפרה - הסלון, והיתה עובדת עד הצהרים בחריצות ומסירות ומוציאה מתחת ידיה מלאכה יפה וקפדנית עד התפר האחרון. עינה לא כהתה וראשה היוצר הגה דוגמאות לבוש ששימרו את חיוניות מחשבתה. עבודתה אפשרה לה מפגש אינטימי עם חברות רבות. בשעות הפנאי היתה סורגת, תופרת וקוראת, מקבלת בנחת.
דלת ביתה היתה תמיד פתוחה עבורנו ועבוד מספר מצומצם של ידידים וקרובים שליוו אותה שנים ארוכות. נדמה לי שדרך סיפורינו וחוויותינו חוותה אמא את העולם, היא הקשיבה והקשיבה, מיעטה לדבר ונתנה עצה כאשר התבקשה על ידינו. מתוך חשש שמא תכביד ומתוך היותה בעלת גאווה וכבוד המעיטה אמא לבקר אותנו, אלא כשהוזמנה במילים מפורשות.
כאביה ומצוקותיה היו שמורים עימה וכך עשתה לזכרונותיה, לסיפורי ילדות בפולין, לאבדן המשפחה בשואה ולחייה עם אבא. רק כאשר נדרשה לה עזרה פיזית היתה מבקשת את סיוענו. ימיה האחרונים עברו בבית חולים כשהיא מחוברת למכונת הנשמה ושאר מכשירים המאריכים את חייו ויסוריו של אדם הנוטה למות, היא היתה בהכרה מרבית אותם ימים וסייעה לצוות המטפל במידת יכולתה כשהיא מודה בלחיצת יד לכל מגע רך ותשומת לב מצדם. את בקשותיה וצרכיה כתבה על לוח (כיון שהיתה מחוברת למכונת הנשמה) במהלך הימים הלכו המשפטים והצטמצמו עד מילים בודדות שהביעו את הצרכים הקיומיים, הבסיסיים ביותר. לבסוף נפסקה הכתיבה כליל.
אברהם ואני היינו לידה בשעת מותה, בשקט הלכה לעולמה. עכשיו אמא היא אוסף של זכרונות, חפצים, מספר תמונות, סיפורים שלא סופרו מעולם וגעגועים.
צלילה לקס (אוג)