חנה אוג
כתב נחמן
חנה אוג (אייזנברג) נולדה בפולין, בעיר לודג'. חנה התחנכה בגן-ילדים יהודי, וסיימה בית-ספר תיכון יהודי. ידעה היטב עברית עוד בפולין. השתייכה שם ל"החלוץ" הכלל ציוני. עלתה לארץ ב- 1939 באנית המעפילים "אסימי". הגיעה למשק-הפועלות בשכונת בורוכוב ומשם באה לגבע. עבדה בכרם, אבל מש״נתגלה" כי היא תופרת מקצועית, עברה לעבוד כ״תופרת סלונית" - והתמידה קרוב ל־ 50 שנה! הודות למקצועיות הרבה שלה בביצוע תפירה של הזמנות מיוחדות - הפכה ל"מוסד" בגבע. זהו תפקיד, המצריך דיוק רב, חוש אסתטי, סבלנות רבה לצרכים הייחודיים של הצרכניות, בתקופות ובמצבים שונים. את כל אלה קיימה חנה בשקט, באחריות ובדייקנות המיוחדת לה.
השאיפה לשלמות של חנה, באה לידי ביטוי מלא בתפירה שלה. וכך נאמר בדברי הפתיחה במסיבת יום הולדתה ה- 80:
"התכנסנו הנה ברוב עם לחגוג לחנה 80 שנה ויובל ל״סלון" - הממלכה של חנה מזה 50 שנה. 50 שנה של חליפות א-לה שאנל, שמלות א-לה דיור, קצת השפעות של סן-לורן, הרבה פרינססות, פה ושם חלוצקות, גם ארמני התחיל להופיע פה ושם, ובכלל, אנחנו על המפה. ובזכות מי? חנה אוג כמובן. את חוויות התור ל"סלון" כולנו חווינו: צעירות וזקנות, רזות ושמנות, בעלות הפרופורציה המושלמת ואלה שאינן כל-כך. ובחירת הבד - שימצא חן בעיני חנה - כי חבל לבזבז עליה סתם כותנה של "אתא", כי בגד "אתא" לא צריך תפרים כל כך ישרים ועדינים, דיוק מושלם והנחה מופתית של הבד - כי זו דרך העבודה של חנה - תפירה עילית פר-אקסלנס... וכיון שהתפירה מעולה, אז גם הבגד נשמר ומסתבר, שנשתמרו בגדים פרי-עבודתה של חנה, מזה למעלה מ- 30 שנה..."
במהלך השנים נטלה חנה חלק בוועדות שונות בגבע, הדורשות דיסקרטיות ואמינות: ועדת קלפי, ועדת סידור עבודה, ועדת נוי, ועדת בריאות וגם למזכירות נבחרה, ולתפקידים נוספים. חנה, שהקימה את משפחתה לבד, כששמואל ז״ל נפטר בטרם לידתה של צלילה, זכתה לכך, שמשפחה נאה צמחה וגדלה לה בגבע, כשהיא האם-הסבתא מרכז נעים וחם לצעיריה. חנה נפטרה בת 85, היא תחסר לנו בנוף של גבע, שוב לא נראה אותה צועדת זקופה בשביל מן המתפרה או יושבת בחדר-האוכל במקומה הקבוע.
יהיה זכרה ברוך.
(מתוך דברים שנאמרו בהלוויה ע״י נחמן רז)