הנצחה בקבוצת גבע

אמא

כתב אלי

קשה לכתוב. הלב נשבר. את לא איתנו יותר. לא הספקנו להפרד ממך.

ביום ראשון, בגשם וקור, נסענו לבית-החולים. הנשימו אותך. לא דיברת. ישבתי איתך במיון ואחר-כך במחלקה, עד הבוקר. הרופא אמר: "נייצב לה את הנשימה ועוד כמה ימים נשלח אותה הביתה". בערב שוב באתי, עם יונה. עוד נשמת בעזרת חמצן, אבל נראית טוב. דיברנו קצת. היה לך קשה לדבר. ביקשת קצת מים. ביקשת מיונה קרם לרגלים, שהיו יבשות. ביקשת כדור-שינה ואמרת: "תסעו הביתה, לילדים". כשבאנו למחרת מצאנו מיטה ריקה. סיפרו לנו, שעברת התקף לב.

ליד הקבר

 כתבה לאה איטקין

קשה לעמוד ליד הקבר הטרי ולספר תולדות חיים, לספר עליך, טובל'ה - רק ביום שישי ישבתי איתך בחדרך, דברנו וראינו טלויזיה. קשה, אבל נספר.

טובה נולדה בפולין בשנת 1922. אביה היה עורך-דין, ומת מוות חטוף מהתקף לב. נשארה האם ושתי ילדות קטנות. בשנת 1935 והיא בת 13, נשלחה לארץ אל הדודה, אחות אמה. בביתם בחיפה חיתה כמה זמן ונשלחה ללמוד בשפיה. טובה ספרה באהבה על התקופה בשפיה - הרבה חברות, הרבה מוזיקה ושם הכירה את ישראל, שהחברות ביניהם נמשכה מגיל 15.