הנצחה בקבוצת גבע

על קברו של חבר

כתב אליהו נחשון

הנה נסתם הגולל על קברו של יוסקה, הוא יוסף אפרתי. מאחרוני השושלת המזהירה של אנשי החזון והמעש, מניחי היסודות, מתווי הדרך ומעצבי הדמות של ההתישבות העוב­דת ושל ההתישבות הקבוצתית בפרט.

יוסף אפרתי עלה לבדו ארצה בשלהי שנת 1913, מעיר מולדתו פינסק, והוא נער כבן 16. היה זה ערב מלחמת העולם הראשונה. הוא נכנס ללמוד בביה״ס החקלאי של ד״ר פיקהולץ ז״ל בפתח-תקווה; אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בהנתק כל קשר עם משפחתו בפינסק — הצטרף לקבוצת חברים בפתח-תקווה לעבודה בגן-הירק, וכעבור זמן מה עבר יחד עם חברים והצטרף לקב׳ באר־טוביה.

 כבר בקבוצה זו ניכר בפעילותו, יוזמתו וכש­רונותיו, והיה מראשי המוציאים והמביאים של הקבוצה. עם התפרק הקבוצה בשנת 1923 עבר יחד עם מספר חברים לתחנת הנסיונות בבן־שמן. גם שם נכנס מייד לתוך תוכם של ענייני המשק, אולם רוחו הדינאמית לא מצאה סיפוק במע­מדו כפועל שכיר והוא עבר כעבור שנתיים לקבוצת גבע, בה נמצאו כבר שלוש משפחות מעוזבי באר־טוביה, ומאז נאחז בגבע עד יומו האחרון.

לזכרו של יוסקה

כתב ראובן לוין

עם בואו של יוסקה לגבע — הושלמו המילו­אים מקבוצת קסטינה (באר־טוביה). באותה התקופה באר-טוביה היתה קצה האופק של הישוב היהודי בארץ. היו שרים אז: ״מראש-פינה עד קסטינה...״ זה סימל אורכה של הארץ מצפון לדרום.

העמק באותה תקופה היה בלב הארץ. ה­ישובים בעמק — החל מבית-אלפא במזרח וכלה בכפר יחזקאל במערב היו רק בתחי­לתם. השתרשותו של יוסקה — כוותיק בארץ — היתה מהירה. הוא גם שימש כב״כ של גבע במרכז החקלאי. כעבור זמן לא רב הוא נבחר כחבר המרכז החקלאי, יד ימינו של הרצפלד ז״ל. היו אז הרבה בעיות-יסוד בין בגבע או בישובים אחרים — כגון שאלת הקרקע; מים ועוד... להוי ידוע, שבשטח של גוש נוריס (כך נקרא אז העמק) נמצא מעיין עיו-חרוד עם מימיו הרבים והברוכים, מעיין ריחניה במזרח ועוד... אך מה עושים במים? זאת היתה ה­שאלה. כל השאלות הנ״ל הצריכו דיונים בתוך גבע גופא וכן בכל יתר המשקים השכנים.