על מאירק׳ה, כי איננו
כתב נחמן
הדעת אינה תופסת, שצריך לדבר על מאירק'ה בלשון ׳עבר׳ והוא עדיין כל-כך הווה!
איך יכולה סגולת הפשטות להיות יפה כל-כך? איך יכולה סגולת הצניעות להיות שלמה כל-כך? איך יכולה הענווה להיות מובנת מאליה כל-כך, להיות נעימה כל-כך?
עצם ההוויה האנושית הזאת, ששמה מאירק׳ה, מכילה בתוכה את כל היפה, הנעים, האנושי, השלם, היציב והנאמן שבאדם. התמצית החיובית שבמושג ״בן-אדם״. על אנשים כאלה, על מעטים שכאלה, נשען הכל! חבר היה מאירק׳ה. חבר במשמעות הכי נכונה שלו. חבר לחברים, חבר לקבוצה, חבר לדרך. חבר במובן היחסים וההתיחסות, שבין אדם לחברו וחבר במובן ההשתייכות, כחלק מן המארג, מן האירגון, מן המסגרת, שבאה לגונן על ולטפח את מה שבתוכה.
איש תם וישר ושלם עם עצמו היה מאירק'ה. כך מילדותו ונערותו וחינוכו בשפיה, שאת תקופת חייו שם זכר והזכיר תמיד בהמון רגש והכרת- טובה, על כל מה שהעניק לו המקום הזה ומחנכיו, ובעיקר את ערכם של העבודה, ההגינות והיושר-האנושי. העבודה, שהיא דרך חיים והעבודה שהיא ערך-החיים והיא אורח-חיים.
מאירק׳ה היה כתובת לכל חבר, שלא היה יכול לעשות דברים בכוחות עצמו, כי ידי- זהב היו לו ולב- זהב. אין דבר, שלא היה מסוגל לעשות: לתקן, לתפור, לבנות, לטפח וליצור, ואין דבר שסירב לעשות. מעשיו היו שירתו. שירת-החיים, שירת התמיד.
מאירק׳ה היה איש איכפתי. היה מתעניין במה שקורה בבית ובמדינה. כאב את המחדלים ושמח על ההישגים, ובראש שמחתו - המשפחה. נער, שחי ללא משפחה, גדל והפך לאב ולראש משפחה עניפה, אוהבת, מכבדת ומוקירה. מאירק׳ה וציפק׳ה גידלו וחינכו בדרכם הפשוטה, הטבעית, את כל שבט אלוני - מלוכד, חרוץ, נאמן ופשוט-הליכות. אנשים, שתמיד מטים שכם, נענים לכל צורך, מתמידים ונאמנים לחבריהם ולדרכם. אלונים!
דמות-האב של מאירק׳ה, שבדרכה המיוחדת הקרינה על כולם, הדריכה והנחתה אותם ללא מילים. המופת האישי שלו היה להם לדוגמא, מבלי שהתכוון לכך ומבלי שטרח על כך. אנחנו עומדים חסרי-אונים מול המוות. מול הסבל, מול המכאובים ומול ההעדר, החלל שנותר, האין.
עם הסתלקותו של מאירק׳ה יחסר לי, ואני בטוח שלרבים- רבים מאיתנו, חבר של אמת, אהוב- נפש, ידיד ורע קרוב ויקר. כל בית- גבע אבל וכואב עם ציפק׳ה ועם כל משפחת אלוני, יקירינו.
תמיד נזכור אותך, מאירק׳ה, כשגל חמימות ואהבה מציף אותנו. חבריך לא ישכחו אותך לעולם.
שלום לעפרך.
נחמן