אברהם ארצי (וייס)

 

נולד באוסטריה   4.04.1897

עלה לארץ    1935

נטמן בגבע   1.11.1976

ח' חשוון תשל"ז

על אולגה ועל וייס

כתבה חנה וייס

 

הגעתי לגבע עם עליית הנוער בשנת 1940. עברית לא דברתי. אולגה היתה הראשונה בין החברים המבוגרים בגבע שיצרתי אתה קשר הודות לשפה משותפת. זכור לי היטב המראה שלה בימים ההם. היתה לה הופעה חיצונית מרשימה. נראתה צעירה וחיונית מאד. בזרועותיה החזיקה את גדי התינוק הרזה. אף כי אולגה היתה אז מעבר ל־40 שנותיה לא היה מוזר לראותה עם תינוק.

הקשר שלי עם מורדי קרב אותי במרוצת הזמן למשפחת וויס כולה. במשך השנים למדתי להכירה הן מהסתכלותי והן מהסיפורים, ובמיוחד מסיפוריו של וויס.

 

בוינה היה וויס תחילה פקיד בבנק. אחר שעבודתו זו נפסקה, התפרנס מעבודות שונות: עבד בבנין, הסריט סרטי קולנוע ועוד. הסיפור האהוב עליו היה - שרותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה בצבא האוסטרי-הונגרי. הוא הצליח להגיע לדרגת קצין ועל כך היתה גאוותו, כייהודים מעטים בלבד זכו למעמד כזה. אחרי שקפאו שתי אצבעותיו באחת החפירות הוא נפסל לשרות, ובזאת נסתיימה "הקריירה הצבאית" שלו. וויס היה חבר בשוץ־בונד - ארגון להגנה עצמית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והאיגודים המקצועיים. כאשר התחולל באוסטריה מהפך ראקציוני רדף המשטר החדש את הארגון וחבריו נאסרו. גם וויס היה מבוקש, והוא הצליח להמלט ועלה יחד עם מורדי בשנת 1935 ארצה. אולגה נשארה לחסל את עניני המשפחה בוינה והגיעה מאוחר יותר. עוד לפני כן הם היו קשורים עם ארגון "העובד", מסגרת של עולים פוטנציאליים, אשר מפאת גילם לא יכלו להשתייך ל"החלוץ״. בהשפעתו של אתקין, שפעל אז כשליח בוינה, הם כוונו לגבע וכאן נאחזו.

 חמש שנים למות אברהם ארצי

כתב אורי פלג

 

אברהם ארצי. אדם שהיתה לי הזכות הגדולה לעבוד במחיצתו במשך 13 שנים, ״וויס״ כפי שהכל קראו לו - (להוציא את אולגה שכינתה אותו בשמו הפרטי בשפה הגרמנית) אהב את המקצוע וחי אותו. הוא נשא באחריות למשק החשמל בגבע במשך עשרות שנים. בתקופות הקשות ביותר. אצלו לא היה קיים "אי אפשר" או "קשה". גישתו היתה תמיד - מה אפשר לעשות,איך אפשר לעשות את הטוב ביותר עם מה שיש. יש לזכור שצרכי החשמלהתקדמו ורבו במשך כל השנים ומבחינה תקציבית היה מחסור גדול. לכן היה וויס מסוג החשמלאים העושים הכל בעצמם מקופסאות פח, "הסתעפות״ מפח, ועד מכשירי מדידה.

מיום בואו לארץ לא למד וויס בשום קורס מקצועי, אבל יכולתו בלימוד עצמי היתה גדולה ביותר ולא היה יום שלא הקדיש זמן לעיון בחומר מקצועי בגרמנית או אנגלית.