הנצחה בקבוצת גבע

ציפק'ה - תחנות חיים

כתב נחמן

לפעמים אתה עומד משתאה, לאחר ילדות כה קשה וכואבת, לאחר טלטולים ונדודים מארץ לארץ וממקום למקום, איך צומח וגדל לו אדם שיש בו שמחת חיים, פעילות ואהבה כל כך רבים - למשפחתו, לסביבתו הקרובה ויש בו נאמנות והתקשרות כל כך חזקה ומחייבת אליהם. כזו היתה דרך חייה של ציפק'ה.

פרידה ממך

לכתוב עליך אמא זה לא קל.

לסכם בכמה מילים את פרקי חייך... לא, אינני מסוגל. אני יושב ומתבונן בתמונתך הממוסגרת. ליד תמונתך ניצבת תמונתו של אבא. תמונות שלכם, של שניכם, שלך ושל אבא. הורים יקרים שאינם עוד. עם לכתך מעמנו אמא, תם פרק בחיינו. זיכרונות הילדות עולים וצפים באי סדר. 

זוכר אני כילד, את הביקורים התכופים בכפר הנוער שפיה ובקיבוץ גזר (שתי תחנות מאוד משמעותיות בחייכם). את הקשרים המיוחדים בין חבורת בוגרי שפיה שנשתמרו עד עצם היום הזה.

את תקופת עבודתך בלול, כיצד בזמן איסוף הביצים בלול ח', הגנת עלי בחירוף נפש מפני תרנגולים ענקים ותוקפנים. איך כל ערב היינו הולכים בחושך (ואני כולי רועד מפחד) ללול הסוללות שליד מגדל המים, לתפוש את האפרוחים הנמלטים ולהשיבם לסוללות.

אני זוכר כיצד לימדת אותי לסרוג ולגהץ, לתפור כפתורים ולרקום. את ההשכבות בגן עם תורן האורות "הכביין". וקולך עדיין מתנגן באוזני עם "נומה בן עצום נא עיין..." ועוד כל כך הרבה זיכרונות... היית אישה צנועה, שקטה, חרוצה, סקרנית, פעילה ומלאת חיים. תמיד דואגת, תמיד עוזרת, אמא פולניה אמיתית. 

ביתכם היה מרכז שוקק חיים. בזכותך היה גם לביתם  של "ילדי   חוץ" רבים שאימצתם במשך השנים. הארוחות המשפחתיות בימי שלישי ושבת היו לשם דבר. כשכל השבט היה מתאסף - ביתכם היה צר מלהכיל. אך הצפיפות וההמולה לא הפריעה לאיש. הייתם גאים ומאושרים.

בשנים האחרונות נאלצנו לצמצם את המפגשים המשפחתיים בביתכם על-מנת להקל עליכם במקצת. היה לכם קשה להשלים עם זה.

מותו של אבא היה מכה איומה וכואבת בשביל כולנו, אך בשבילך היתה זו מכה קשה מנשוא. קיוויתי שהמשפחה הענפה, החברים והחברות הרבים והזמן יקלו קצת על כאבך, שתוכלי לשוב לשיגרה, לעבודה, לכל פעילויותייך, לטיולים ולחוגים הרבים בהם נטלת חלק ושכל כך אהבת. אך ניסיונות אלה לא צלחו והלכת והתעטפת ביגונך.

בדיוק שנה לאחר מותו של אבא, פגעה גם בך המחלה הארורה. קיבלת את הבשורה הקשה בשקט ובהשלמה. לא היה בך עוד כוח למלחמות. בלא טענות ותלונות, בשקט ובעדינות האופיינית לך, התמודדת בדרכך במחלה. אני תקווה שלא סבלת הרבה ואולי הנחמה עבורנו, שזכית לסיים את חייך בכבוד, כשאת מוקפת בכל החמולה האוהבת, ארבעת בנייך, כלותייך ושמונה-עשר נכדייך.

נוחי אמא יקרה שלי על משכבך בשלום וינעמו לך רגבי עפר הגבעה שכל-כך אהבת.

אוהב - שי