שמואל

כתב יונה רבי

1969 – החללית המאוישת הראשונה נוחתת על הירח. "צעד קטן לאדם – צעד גדול לאנושות" כפי שאמר ניל ארמסטרונג האסטרונאוט הראשון שדרך על הירח. אני נער בן 14 צועד לבית הורי ולידי צועד שמואל. אנחנו מכירים אחד את השני כי שמואל היה מרבה לבקר בבית הורי ונהנה מהעוגות שאמא שלי אפתה. שמואל שואל אותי אם שמעתי על נחיתת החללית על הירח. אמרתי לו שכן ואז קבלתי ממנו הסבר מושכל על זווית הכניסה של החללית לאטמוספרה וחזרה לכדור הארץ.

שנים לאחר מכן ואני נהג הבריאות והקניין של החברים והמוסדות של גבע בעפולה, מתקשר אלי שמואל ומבקש להיפגש. אנחנו נפגשים על הספסל בחצר והוא מספר לי שהשעון שלו, שעון שוויצרי מסוג סייקו התקלקל וצריך לשלוח אותו לתיקון במעבדה ומכיוון שאני מכיר את בתי העסק בעפולה הוא רוצה שאקח את השעון לתיקון. מכאן התחיל הרומן שלנו, ואני זכיתי להיות האיש שדואג ומטפל בכל ענייניו. למדתי להכיר את שמואל מקרוב. היינו נפגשים כל יום שישי בבוקר בביתו ובכל פגישה הוא דיבר על הדברים שמציקים לו, מה הוא צריך שאעשה בשבילו וכיצד אוכל לעזור לו.

שמואל חי בדירתו הלא משופצת שנים רבות ללא מזגן, תנור חימום, תאורה מינימליסטית, מיטה כורסא ישנה וכוננית גדולה עמוסה בספרים, אנציקלופדיות באנגלית ועברית, ספרים מהם שאב את הידע והחכמה. אני לא איש טכני  - הוא אמר לי - ולכן אני זקוק לעזרתך. הוא ידע המון כמעט על כל נושא והמפגשים איתו היו מרתקים. הוא סיפר לי שבצעירותו היה שחקן תיאטרון והיה לו הכישרון לחקות אנשים. הוא סיפר לי שהיה לו חלק בהקמת מפעל בקרה בתור יועץ. ההכרות בינינו הייתה בתקופה שהוא חזר לעבוד במפעל בקרה במחלקת הסולנואידים. לפעמים בימי שישי כשהייתה לו עבודה במפעל הוא ביקש להיפגש במחלקה לאחר שסיים את עבודתו. העבודה היא חיינו – היה אומר - והפגישות החשובות יהיו אחרי העבודה. הרגשתי צורך לשפר את תנאי חייו בביתו אז דיברנו על מזגן. לא היה פשוט לשכנע את שמואל לרכוש מזגן. לא צריך מזגן, אפשר לפתוח את התריס והרוח תקרר את הבית – הוא אמר לי. אבל בקיץ הרוח חמה מאוד ואתה תרגיש הרבה יותר טוב בדירתך עם מזגן שיקרר בקיץ ויחמם בחורף. אני צריך לחשוב על זה – הוא אמר לי ולבסוף השתכנע. כל דבר חדש בשבילו היה פרק של הסתגלות ולמידה איך המכשיר עובד וכיצד ניתן לנצל אותו במקסימום. הקשר שלנו נמשך מעל עשר שנים ובאותם שנים עשיתי כל שביכולתי לעזור לשמואל ולשפר את חיי היום יום שלו.

מקרה אחד שלא אשכח: יום אחד בבקרה, שמואל בדרך לשירותים לפתע מאבד את הכרתו ונופל. הוא מקבל עזרה מיידית מהאנשים במקום וכשהוא מתעורר מעלפונו הדבר הראשון שביקש זה שאני אבוא אליו. רצו לפנות אותו – אבל בתנאי שיונה בא איתי – אמר להם. נסעתי איתו לבית חולים והייתי איתו לאורך כל הטיפול והאשפוז. היה בינינו קשר מאוד מיוחד ואני ראיתי בזה זכות שיש לי לטפל ולדאוג לאדם שצריך אותי.

בשנים האחרונות חלה הידרדרות במצב בריאותו ובלית ברירה העברנו אותו לבית סביון לטיפול והשגחה. התקופה הראשונה בבית סביון הייתה מאוד קשה לשמואל, אבל כנראה שבהמשך הוא הבין שבעצם כל מה שנעשה זה למענו ובריאותו. הקשר בינינו נמשך גם בבית סביון אך לא לאורך זמן. שמואל התכנס בתוך עצמו והתנתק וכך עברו הימים והשנים וביום שבת 1.6.2019 השיב את נשמתו לבורא עולם והוא בן 92.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

יונה רבי