מיכה אפרתי
שרשים עמוקים
כתב נחמן
באחת נעקר מיכה.
אילן עמוק-שרשים ורחב-צמרת.
המחלה הממארת הסתערה עליו וגדעה אותו כבאבחת-מאכלת אחת.
המהירות והנחרצות של פטירתו, היה בה ניגוד מוחלט לכל דרך-חייו והליכותיו של מיכה. הוא היה כולו היפוכה של הפזיזות, הזחיחות והשטחיות.
בכל עניין ונושא, שעמד בפניו, היה נוהג להתעמק ולהתבונן מכל היבט אפשרי. תכונה זו לא עיכבה בעדו ולא מנעה ממנו את הסגולה להגיע אל תפיסת התמונה מיד, כשנחוץ היה להעריך את הדברים ולנקוט עמדה או לקבל החלטה. אכן, אל המסקנה היה מגיע רק בסופה של הנמקה מפורטת ומבוססת. תכונה זו היתה, אולי, הסיבה להשפעה לה זכה מיכה רוב שנותיו, בכל המקומות והנסיבות, בהן היה קשור ומעורב, בקביעת דברים, שיקולי־ דעת, תכניות ויזמות. מכאן גם הסמכות שרכש במוסדות הרבים, בהם היה חבר ושותף במהלך השנים.
מיכה מובא למנוחת עולמים
כתב דוד שטנר
כאן, על אדמה זו, פסע מיכה את צעדיו הראשונים. מן האדמה בא ואל האדמה הוא שב. כאן גדל ובגר, כאן הקים משפחה ולכאן הוא מובא היום.
הרבה מעשים טובים היו למיכה וקולותיהם של המעשים עולים גם היום, קוראים ומביטים בפנינו כאומרים: מיכה הוא שלנו.