דבורה בת נחום
נולדה 1915
נטמנה בגבע 11.12.1933
כ"ג כסלו תרצ"ד
עם דבורה / תרצ"ד
יש ואתה חי עם בן אדם שנים מבלי שישאיר עליך רושם כלשהו. ויש אשר תפגש אך לזמן קצר עם מישהו ורישומו בל ימחה מזכרונך. רק ימים מספר נמצאתי במחיצתה, אולם ימים אלה נחרתו עמוק בלבי. נפגשים אנו עם בוקר במטבח, ידיה הזריזות מלאות עבודה ופיה אינו פוסק רינה. חמימות, פשטות ורעננות השרתה סביבה! שוכח אתה את טרדותיך, את רעש המטבח, את התובענות של האנשים והנך טובל כאילו באטמוספירה שכולה נעורים, חדווה ושמחה. ככה טוב לעבוד. ואחרי העבודה ראיתיה כשהיא אצה לחדר חבריה, שאתם גרה, על מנת לסדר ולנקות והכל באותה המסירות וההתלהבות.
מה מאושרת היא: מחר היא שוב מסודרת למטבח ותוכל להשכים עם שחר כי אוהבת היא, כי על כן ״דבורה״ היא! עוד טרם הספקנו העובדות הקבועות לבוא - כבר הספיקה לפצוע את רגלה. אבל אין בכך כלום! תשכב איזה ימים, תתרפא ותשוב, תשוב אלינו למטבח. וכשאני נפגשת אתה לאחר ימים אחדים, הרי היא מבשרת בשמחה ילדותית: מחר שוב במטבח, הרגל כבר בריאה לגמרי לגמרי!
אולם הגורל האכזרי הצטחק מאחורי גבה ושלח את לשונו המורעלת: אין דבר, תחלום לה, שבעתיים אפליא אה מכתה! באותו ערב קרה האסון.
חנה גוריון
הקו הישר
לזכר דבורה בת נחום כ"ג בכסלו תרצ"ה
פעם, בערב שבת, בבואי לנוער בבן שמן ראיתי פנים חדשות וביניהן צעירה גבוהה מכל חבריה וראשה עטור תלתלים רבים, היורדים ומתפזרים על גבי הכתפיים. תלתלי בת העיירה העברית, המשווים לנושאיה דמות אצילות וחוסן יחד. גם קומתה הזקופה התבלטה ומשכה את העין. אחר הארוחה ישבתי כדרכי ללמד זמר. הנוער מתאסף מסביב, מקשיב,עוזר במקצת. הניגון נתפס,השירה מתרוממת ואיתה באה ההתלהבות המרימה את הרגליים ומשלבת את הידיים וריקוד של דבקות מתחיל.
והיא הגבוהה שהיתה עוד חדשה בחברת הנוער, תפסה את מקומה בראש המזמרים. היא אהבה את הזמר ואהבה לשיר. תמיד היתה מוכנה לשיר. ומאז ראיתיה תמיד בראש המזמרים. בלכתה לטייל ליער בין חבריה והיא גבוהה מהם, בולטת יותר, הרימה גם את קולה יותר ושרה. היא לא חשה את המחיצה בין האדם. פשוטה וגלויית לב ניגשה לכל אדם, מודע או זר ובפשטות זו תבעה זמר חדש, בפשטות זו שרה ורקדה ובפשטות זו עזבה את העיר והלכה ללמוד ולעבוד, ומהלימוד להגשמה. קו ישר ופשוט ובכל זאת מעטים ההולכים בו. היא הלכה בו בזמר, בשירת נוער. נפסק הקו, נפסקה השירה. ולנו תהיה זכורה בתכונותיה אלה וכאשר נחפש את הדרך להורות לנוער, נזכור נא בשני קווים אלה: דרך הפשטות המלווה בשירה.
יצחק בן יוסף