הנצחה בקבוצת גבע

בלב שלם

ישנם אנשים שכל דרכם וכל מעשיהם משרים על סביבתם הרגשת בטחון ותחושת יציבות. כאן לא תהיינה הפתעות. שום דברים לא צפויים לא יתרחשו. הקו הישר־ישר יימשך ויימתח. לא תהיינה סטיות. אפשר לסמוך, אפשר לבטוח!

יום יום, שנה אחר שנה, שנים רבות בצער כבד ורחב, כשהראש מוטה מעט לפנים, כמו מושך קדימה, צער שאול בשבילי גבע, במסלולים ברורים קבועים מתמשכים. אבל לא היו אלה חיים של מונוטוניות, של חזרה על עצמו ללא שינוי.

חייו של שאול, למתבונן מהצד, היו חיים של חזרה שהיא תמיד חידוש, מחזוריות שהיא תמיר שינוי כי שאול היה איש יוצר, בונה ומשכלל. לא היתה לו השכלה פורמלית גבוהה, אבל היה לו נסיו חיים רב, והיתה לו תבונת כפיים והיה בו יצר של בנייה וחריצות בלא גבול. לא אשכח את פגישתי הראשונה איתו, כאשר הופיע בראשית שנות הארבעים, נער בשנת ה־15 לחייו, במזכירות הנוער העובד בתל־אביב, עלם חמודות, חסון, ורוד לחיים, זקוף, לבוש חולצה לבנה. בשם חבורת נערים שרצתה לבוא לגבע משפייה. פשוט לברוח משם מסיבות שונות. העניינים הסתבכו קצת, אבל החבורה הגיעה אלינו 7-8 ילדים ובראשם שאול. ומאז, עם תחנות ביניים קצרות חי כאן כאילו נולד כאן, וגם יותר מזה. בגבע פגש בניקה והקימו את המשפחה. מגבע התגייס לצבא במלחמת השחרור ומכאן יצא למלא חובותיו כאזרח, כלוחם, כיהודי. לעולם ישר-ישר. ללא סטיה וללא פשרה. וקודם כל בתביעה מעצמו. לכן, אולי, משלא יכול היה להסתגל לשינויים ולהשלים עם תמורות בחיינו ־ הסתגר לו במעגלי העבודה והמשפחה. אף, כי מאד עקב וכאב את כל מה שקורה מסביב. בלב שלם עשה את עבודתו, בלב שלם חי את חיי משפחתו ואז חייו בגבע והלב השלם הזה נדם באחת. וכבר אמרו אין דבר יותר שלם מלב שבור! והותיר חלל כל כך כואב. הבטחון, הקבע והיציבות - זועזעו!

יהי זכרו ברוך.

נחמן רז

שאול

וביום ההוא נתיתמו הדגים

ועלו ממצולות אל שפכי הפלגים 

אך לא באה הרשת ביד אמונה 

לאספם אל חיקה כשנה בשנה. 

וביום ההוא נתיתמה הפלדה 

הפלדה הכסופה, הבלתי מחלידה 

כי היד הרוקעת בעוז ובעדנה

לא רקעה לה צורה כשנה בשנה 

וביום הזה התיתמנו, פתאם 

ונישא את עיננו דומעות למרום 

כי למעלה למעלה

אי שם במרומים 

אם ובנה מגשרים

על יתמות של חיים.

אורי ברזק 7.2.92

כך אזכור את שאול

 כתב מיכה אפרתי

את שאול אני זוכר מאז בואו לגבע. נער בן חמש עשרה. נפגשנו לראשונה בשדות התלתן עובדים בחרמש וקילשון בקציר והעמסת התלתן. דמותו כנער צעיר שרירי שופע מרץ וכוח ובלוריתו מתנופפת ברוח. על אף העבודה הקשה הוא אף פעם לא התעייף. ביצע את העבודה בדבקות ומסירות וללא פשרות. נחמן רז, שהיה המדריך של קבוצת השפייתיים עמה הגיע שאול אלינו, דאג לכך כי אנחנו בני גילם המקומיים נקבל אותם לחברתנו. אכן, זכור לי היטב השתלבותם המוצלחת בגבע הודות לכך. הם בני שפיה, היו לאחד הענפים החזקים והפוריים בדור השני של גבע.