לזכרו של זלמן
כתב נחמן
כמעט ואינני זוכר את זלמן מרים קול. והוא היה שנים רבות מורה, ומקצועות ההוראה שלו לא היו מן הקלים והנקלטים בקלות.
אינני זוכר את זלמן אדיש. כי היה אדם ער, ורגיש ואיכפתי מאד. כך לגבי הנעשה בסביבתו הקרובה ביותר, וכך לגבי ענינים שברומם של החיים בארץ, במדינה, בעם היהודי ובעולם. את דעתו לא היה מסתיר, אף שלא היה מביע אותה בקהל, כי איש צנוע היה זלמן והפרהסיה דחתה אותו והרתיעה אותו.
שנים לא מעטות צעדנו יחד בשדה החינוך וההוראה. ופעמים לא מעטות צערנו יחד מגבע לביה״ס בדרך השדות, ואז היה מספר זלמן דברים על תקופות שונות בחייו: ילדותו, לימודים באוניברסיטה שלשם גלה מביתו לקנות תורה, על שירותו בצבא הלטבי כיהודי בין הנכרים, וגם על חברותו בתנועת הנוער הציונית ועליתו לארץ ולגבע. קו ישר ללא סטיות של נוער יהודי חלוץ וציוני ואיש קבוצה. ובבית הספר יצר מכשירים וכלים להמחשת הנלמד, ואת לוחות חדשי השנה והמולד שעטרו שנים רבות את קירות האולם ב״בית שפרוני״ - והם מאירי עיניים, מדויקים ואסתטיים לעילא. מאז ההתקף הראשון באשקלון - ההתגברות והחזרה לביה״ס - מחשבות על פרישה לעיסוק אחר, הולם אותו, מענין אותו ומועיל, והוא עובר למפעל, ל״בקרה״.
מתכנן ומבצע לוחות לימוד ועבודה לנושאי אוטומציה ופניאומטיקה שהופכים להיט מבוקש ומופץ בכל מערכות-החינוך המקצועי בארץ. ואף כאן, עבודתו מדויקת, אמינה, נעשית בשקט והתמדה, מוציאה מוניטין ליוצריה, ותורמת לכלל.
ולאחרונה, בשנות חליו האחרונות - נאחז בחיים ובעבודה בדרכו המיוחדת, השקטה אך הנחרצת. נקי, מסודר, שקט ער ופעיל. ומסביבו - משפחה אוהבת ואהובה, וידידים קרובים - מסייעים, סועדים ותומכים. ללא תלונה, ללא מרירות, תמיד בסבר-פנים נעים, שקט יודע.
איש חמודות, איש משפחה וחבר, איש-המקום ואיש-הזמן, ממצניעי-הלכת ורבי העלילה על פי דרכו המיוחדת.
איש הולך תמים ופועל צדק נלקח מאתנו.
וחבל, חבל על דאבדין.
נחמן רז