הנצחה בקבוצת גבע

דברים לסיום

כתבה נוגה

רוצה לספר לכם נכדות ונכדים, בני ובנות משפחה וחברים יקרים  על אבא שלנו: סבא נחמן.  בואו נכיר אדם נפלא ואהוב, אדם שליבו רחב וטוב, שהמשפחה אצלו היא מעל הכול.

סבא נולד בתשיעי לאוגוסט 1928 בשם נסטור מונדקה בצ'ילה שבדרום אמריקה בעיירה קטנה בשם קומפאו. להוריו קראו טובה ויוסף מונדקה. אמו טובה מתה בזמן הלידה והסבתא מרים מאראבולי דל פילאר גידלה אותו. אביו יוסף נשא  לאישה את אורליה ואיתה נולדו לסבא עשרה אחים ואחיות.

סבא הבכור למד בבית הספר בקומפאו 6 כיתות. הוא הצטיין בחשבון ומסבתא למד לדקלם פסוקים מן התנ"ך כתנאי ליציאה מן הבית למשחקים עם חבריו. סבא הצטרף כנער צעיר מאוד לעבודה בנהיגה במשאיות של המשפחה. למרות מחאותיהם של אביו יוסף והסבתא מרים. בעידודו של אביו יוסף והדוד גרגוריו התחיל סבא לרקום את החלום לעלות לארץ ישראל. הוא יצא להכשרה  אך אז קרה אסון במשפחה והאב יוסף – נהרג בתאונת דרכים והוא בן 42.

בשנת 1954 החליט סבא נחמן, בחור צעיר שכבר הספיק לשרת בצבא בצ'ילה, לא לוותר על החלום לעלות לארץ ישראל ולהקים שם  את ביתו.  עם שניים מאחיו, גרשון וחנוך, עלה לארץ כשאיתם בת דודתם יהודית.

מתוך עבודת השורשים של שירי

סבא מספר לשירי:

אני גדלתי אצל סבתא שלי, מרים מראבולי. כי אמא שלי מתה בזמן שילדה אותי, מאיבוד דם. ואבא לא ידע לגדל תינוקות. אז אמא שלו - גידלה אותי. היא היתה מלמדת אותי פסוקים מהתנ"ך ועלי היה לדעת אותם בעל פה. לסבא היה תפקיד בקהילה היהודית הקטנה בעיירה קומפאו. היום אני חושב שהוא היה מל את התינוקות הבנים. כי בכל פעם היו מגיעים עם "חבילה" עטופה שמתוכה עלה בכי של תינוק והסבתא הייתה מוציאה אותי מיד מהמטבח והדלת הייתה נסגרת ואחר כך הייתי שומע בכי חזק של תינוק ואחר כך היו האנשים עם ה"חבילה" עוזבים את הבית. פעמים רבות הייתי מציץ למטבח ורואה את סבא שלי מניח כפות ידיים על ראשו של מישהו ומתפלל. אני זוכר שבילדותי חגגנו את החגים של היהודים ושמרנו על שבת. אני זוכר שהיינו ישנים בסוכה שבנינו אפילו כשירד גשם. בשבת הייתה סבתא מבשלת את האוכל בבור בתוך האדמה. שם היו גחלים והסיר הגדול היה מלא בכל טוב שהכינה סבתא - והיה מתבשל שם ונשמר חם במשך השבת. היינו מקבלים עיתון ששמו היה "העולם היהודי". אני הייתי מביא את העיתון הביתה. ולא הראיתי לאנשים מה יש לי ביד - כדי לא להבליט את היהדות של המשפחה. הקהילה היהודית בסנטיאגו הבירה הייתה מעבירה לקהילה בקומפאו תרומות. ואילו 10% מהתרומות היינו שולחים לפלסטינה.  

סבא שלי, נסטור מונדקה, סניור נחמן בן יוסף

כתבה ניר פסקה

אני שמחה שהספקתי להודות לך עוד בחיים על הכול. שהספקתי להגיד לך ולהראות לך כמה אני אוהבת אותך. זכיתי לסבא נפלא למשך כמעט 33 שנים. סבא שהיה בשבילי הכול. סבא שהבין אותי גם בלי מילים. סבא שידע לעזור לי ולדאוג לי גם בלי שביקשתי, שליווה אותי בכל מה שעשיתי. דאג לי לכל מה שרציתי וגידל אותי באהבה רבה כמו בת זקונים. מגיל 13 גם גרנו ביחד, אני ואתה וסבתא רותשן. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אתה איתי, הולך איתי לבריכה עם הגלגל, רוקד איתי שירים בספרדית, לוקח אותי לרכב על סוסים, נופל... שובר את כל הצלעות ולא מזיל דמעה, לא מראה כמה כואב שנירוש לא תדאג. לא מרשה להסתפר קצר מדי כדי לא להיראות כמו חוגלה... מכין לי סטייקים ופסטות אחרי כל אימון ומחכה לי עד מאוחר כדי לשבת לאכול איתי ולשמוע איך היה. אחרי התחרויות סבתא רותשן הייתה לוקחת את המדליות שלי להראות בחדר האוכל ואתה סידרת מקום כבוד בבית לגביעים. תמיד היית מגיע עם המשאית ומביא לי הפתעה. יום אחד חזרת מהעבודה עם פופי וכשההורים לא הסכימו שנגדל אותה, אז אתה וסבתא רותשן גידלתם אותה בשבילי. היית קם בבוקר בשבת לקחת אותי לדוג, ללמד אותי להיות דייגת מדופלמת וסבלנית. תמיד דאגת שיהיה בדיוק מה שאני אוהבת בבית. מיץ שחיינים, סלט פירות, פסיפלורה, פומליות, מנגו. הכל כמו שרק ביקשתי או חשבת שאבקש. לימדת אותי דרך ארץ, לאהוב ולעזור לכל מי שמסביבי, לא לנטור טינה, לא לכעוס, לקבל גם את אלה "שחצי אפויים" לחייך גם לאלה שמאוד כועסים, לדקלם סיפורים שירים ובדיחות בספרדית, לפעמים גם קללות אבל מפיך הם תמיד נשמעו מחמאות. יש לנו המון זכרונות משותפים, יש לנו סודות ואת כל אלה אשמור איתי לתמיד.

לסבא נחמן - ליום הולדתו ה- 79

סבא נחמן כמנהל מוסד מכובד

שלכל פרט תמיד שם לב ודאג

מעניק לנו תמיד הרגשה טובה

ושום משימה לא מהווה עבורו בעיה.

זה התחיל בביקורנו הראשון בגבע

הגענו עם תינוק בן כמעט שנה

בחדר חיכתה עבורו מיטה מתאימה

ולנו שלל צ'ופרים בכל פינה.

ממנו למד אילן לדוג בחופשות

להכיר משאיות ענק ורפתות

לבנות מקלע שבציפורים לא פוגע

ולאורחות הקיבוץ השונות להתוודע.

ברבות השנים נשא על כפיו בת ועוד בת

שמות חיבה וכינויים הדביק לכל אחת

זיהה ייחודיות קישר בין הנכדים

ולא פסק לרגע מדאגות ופינוקים.

אז נכון, יש לסבא נחמן עוד המון פנים

של קיבוצניק עם הערכים הישנים

של חברה'מן שאליו כולם מחייכים

אבל אם אותי אתם שואלים

הוא קודם כל מלך הילדים!

בחום ואהבה שממנו תמיד קורנים

שהיו לדרך התנהגותו

עם ילדיי לאורך השנים

מה שאיפשר להם לקבלו

באורח מיידי וטבעי

וכל כך לשמוח את היותו להם הסבא השלישי.

באהבה, ברכת רוב בריאות, אושר

ואריכות ימים.

רבקה ושות'.